שתי בירות – פרק מ’

אין לה כוח לפתוח את הלב ואז לשמוע הסברים או להתאכזב שהוא לא אומר שום דבר. אסור לה להתבלבל מקפה אחד וכמה שורות חיפוש. היא והוא בבעיה קשה. אולי הם לא צריכים לא יועץ ולא מטפל. אולי הם צריכים עורך דין.
דרג את הכתבה

אמסטרדם 06:55

היא עומדת על גדת הנהר. מן העבר השני עומדים בשורה כל האברכים הגרושים שיש למגזר להציע. אף אחד מהם לא מוצא חן בעיניה. גם שלמה עומד שם. פתאום היא מבחינה שגם היא עומדת בתוך שורה של גרושות. רואה כמה פרצופים מוכרים. היא נמנעת מקשר עין. אם היא לא רואה אותן הן לא רואות אותה. מישהי שמה עין על שלמה וזה מעצבן אותה. היא דוחפת אותה ושתיהן נופלות למים. שלמה קופץ מיד להציל אותה. היא רואה אותו נאבק במים. הוא מתבלבל ובמקום להציל אותה הוא מציל את האישה האחרת. היא צועקת לו, שישים לב. הוא אומר לה שהוא לא יכול להציל אותה כי היא לא מושיטה לו יד. היא נאבקת לנשום, אין לה אוויר והיא שוקעת.


*

ירושלים 07:40

הילדות יאחרו. היא מזנקת מהמיטה חסרת נשימה. למה אף אחת לא העירה אותה? אין סיכוי שכולן עדיין ישנות. אולי קרה להן משהו. דופק הסיוטים עוד מפעם בה, מריץ אותה אל מחוץ לחדרה. מוצאת אותן סביב שולחן המטבח, מכרסמות דגני בוקר מקערות פלסטיק, שלמה עומד עליהן לשרתן. 

מה הוא עושה פה?

גל חום מתנפץ בתוכה, מכווץ את שריר הלב, ואז מרחיב אותו. הקלה וזעם מתגוששים על המגרש, נבעטים זה מפני זה, מותירים אותה פעורת מבט וחסרת מילים. ריקי מזנקת עליה, לבושה ומאורגנת. אמא, אבא בא. היא מחבקת את ריקי, מהדקת אותה אליה. מסתתרת מאחוריה. כן ריקי. הקול שלה רועד. אני רואה שאבא בא. 

יעלי מחייכת אליה בפה מלא, אבא חזר מהחופש של החשבונות. נכון אבא? אסתי ותמר מתקנות אותה, מחשבות, יעלי. לא חשבונות. העיניים שלה מחפשות נקודת אחיזה, איפה  שולמית ונחמה’לה? שלמה קורא אותה ואומר, יצאו לפני שלוש דקות. 

היא רוצה לומר משהו. היא צריכה לומר משהו. הילדות פה. אין לה מושג מה אומרים. שלמה מציל את המצב ואומר, מי רוצה פרי לבית ספר? אני מקלף תפוזים. המולת ההתארגנות מחפה על מבוכת הרגע, האוטומט המוכר משתלט, והיא והוא מתפעלים את שאריות הבוקר כאילו היו זוג.

הילדות מכתפות תיקים וילקוטים. שלמה מצהיל אותן החוצה, מגלגל את העגלה של ריקי. נועלת את הדלת מאחוריו. אחר כך פותחת. חושבת, הייתי צריכה להחליף מנעול. מגששת את דרכה אל הספה. שדה הראייה שלה מתרחב בבת אחת. טבעת החנק שהידקה את קנה הנשימה שלה משתחררת, אוויר בטעם גשם מחלחל אליה.

זה לא בסדר. הוא לא יכול לנחות בלי לתאם. היא תגיד לו את זה. היא תעמיד אותו על המקום. היא תבקש ממנו להסתלק.

זה לא בסדר. הוא לא יכול לנחות בלי לתאם. היא תגיד לו את זה. היא תעמיד אותו על המקום. היא תבקש ממנו להסתלק. היא תזרוק אותו בדיוק כמו שהוא זרק אותה. היא לא תתן לו לשחק בה ככה. תיק התפילין שלו מונח על שולחן הסלון. היא מנסה לנער מעליה את תחושת ההקלה. רגשות יכולים לשקר. היא צריכה להיזהר.

הגוף שלנו יודעת. אמנדה והמדבר רחוקים ממנה שנות אור אבל המילים מתנגנות בה, תובעות את תשומת ליבה. שלמה פה והשרירים הקפוצים שלך שחררו אחיזה. את נושמת. הצבת במצח נעלמה. הגוף שלך יודעת יותר טוב ממך. 

08:50

הוא אומר שהיה חייב לראות את הילדות. הוא לא חושב שזה נקרא לפלוש. הבית גם שלו. שתגיד תודה על העזרה עם הילדות. היא אומרת, יעזור לי שלא תפתיע אותי ככה. לא עושים דבר כזה. אבל הקול שלה קצת מרקד.

הם יושבים ושותקים והלב שלה שוב כבד והמחוג חג ותשע כבר מעבר לסיבוב ושלמה לא קם.

אתה לא הולך לכולל?

לא.

למה?

אני לא מסוגל להתרכז.

אי אפשר לבלבל ככה את הילדות.

איך ככה.

שאתה הולך. שאתה בא. זה לא עובד ככה.

הייתי חייב.

אתה לא ילד שלמה. מה זה הייתי חייב? 

אולי אני אשאר פה קצת ואת תלכי לדירה?

השתגעת. 

למה לא?

הבית אבות הפך לך את המוח.

אה, באמת תודה רבה על זה. הרבה יותר נוח לי שם.

תגיד לאופי. היא לא רוצה להדוף אבל נוח לו שם.

אני אומר לך. 

זה בסדר. אין בעד מה. אתה עדין אבא של הילדות שלי. 

היא נותנת לו רגע לעכל ולהגיב בהתאם אבל הוא לא אומר כלום. היא נותנת לו עוד רגע. אולי הוא מחפש מילים. הוא ממשיך לשתוק וטבעת החנק קצת חוזרת. 

האנרגיה ביניהם דחוסה. זהירה. הוא ממולל את ציציותיו. היא עוקבת במבטה אחר המחוג הבלתי נלאה. מחשבת את דרכה. לא נראה שהוא מתכוון ללכת. מה הוא רוצה?

האנרגיה ביניהם דחוסה. זהירה. הוא ממולל את ציציותיו. היא עוקבת במבטה אחר המחוג הבלתי נלאה. מחשבת את דרכה. לא נראה שהוא מתכוון ללכת. מה הוא רוצה?

אולי… שניהם פותחים יחד.

אולי מה? שניהם שואלים יחד.

הוא מציע שיחפשו יועץ ביחד. המילה ביחד זרה לאוזניה. היא אומרת, בסדר, נחפש. הוא הולך למגירת הבלגן ומוציא ספר טלפונים. היא פותחת מחשב. חיוך מהיר עובר ביניהם. הוא מניח את הספר ומתקרב למחשב. האצבעות שלה מקלידות ואז מתחרטות. 

יעוץ זוגי או טיפול זוגי? היא מנסה לשמור על טון ענייני.

אנחנו צריכים עצה, לא?

כן. היא מחפשת ‘יועץ זוגי מעולה’.

תחפשי יועץ לענייני גירושים.

הטבעת בגרון מתהדקת עוד קצת. היא מקישה ‘יועץ לענייני גירושים’. העיניים שלו עוקבות אחריה והיא חושבת, זו הפעם הראשונה שהוא ככה לידי כשאני מחפשת. והוא אומר, את ממש יודעת לחפש. 

החיפוש מהדהד ביניהם. הלוואי והיה מנוע עם שורת חיפוש שאפשר לרשום ‘אושר’ או ‘ודאות’ או ‘שקט’ ולקבל את כל התוצאות הקיימות. לקחת וללכת. 

גוגל מתקן אותה ל’גירושין’ והשמות נגללים לפניהם מלוא כל המסך. 

איך נדע מי מתאים לנו? 

היא עושה לו מבוא למחפש המתחיל. הוא קולט מהר והחלונות הפוטנציאליים הולכים ונפתחים. ייעוץ קצר מועד נשמע לי תכל’ס, הוא אומר והיא פותחת ושומרת. יש פה אחת שמבטיחה תשובות אפקטיביות ואופרטיביות, היא אומרת והוא מעתיק את מספר הטלפון. הם עורמים שלושה יועצים ושתי יועצות שמבטיחים פתרונות מידיים ומתקשרים. 

אדרנלין זורם ביניהם. כשהם מתבייתים על מטרה משותפת הם צוות טוב. סמדר שאלה אותה פעם מה מחזיק אותם ביחד והיא לא הבינה את השאלה. מה זאת אומרת מה? יש לנו בית. משפחה. ילדות. צריך יותר מזה? וסמדר אמרה שכן. צריך יותר מזה. בקשה ממנה לדמיין אותה ואת שלמה בלי ילדות, רק היא והוא. מה יחזיק אותם ביחד? היא דחתה אז את התרגיל, חשבה לעצמה, חילונית, לכי תסבירי לה מה זה להקים דור, מה זה בית של תורה. היא לא תבין.

סמדר צדקה. זה לא מספיק. בטח לא לשלמה. אולי גם לה לא. הם צריכים מישהו שיגיד להם מה לעשות. סמדר לא תעזור. סמדר אף פעם לא פותרת כלום. מזמינה להתבונן בשאלה. לשהות עם התהיה, להתיידד עם החיבוט. הם צריכים עכשו מישהו עם כתפיים רחבות שיחתוך לכאן או לשם.

הראשון עונה מיד, זה מעלה בה חשד קל אבל הוא ממילא לא מתאים. עשרה שבועות זה לא קצר מועד. הם מצטערים מאד ומנתקים.

המטפלת השניה לא עונה אבל יש מזכירה. מזכירה נשמע להם טוב. המזכירה מקשיבה לבקשתם ואומרת שהיא תעביר לדוקטור אבל לא נראה לה שהיא תחליט בשבילם האם להישאר ביחד. שלמה אומר, או להתגרש. והמזכירה אומרת, כן, כמובן, לא נראה לי שהדוקטור תחליט בשבילכם האם להישאר ביחד או להתגרש. 

היא צופה את השאר והנבואה מגשימה את עצמה, מחזירה אותם לנקודת ההתחלה. אף אחד לא מוכן לקחת אחריות.

היא צופה את השאר והנבואה מגשימה את עצמה, מחזירה אותם לנקודת ההתחלה. אף אחד לא מוכן לקחת אחריות. מה הפלא שאת מפטרת את כולם, שלמה אומר. אנשים מחפשים תשובות, למה לחפור להם. סתם מזללת כסף כל הפסיכולוגיה הזאת. היא שמחה להצטרף אליו. אויב משותף לזרוק עליו כעס ועצבים. שק איגרוף וירטואלי. הם מגדפים את כל אנשי הטיפול באשר הם ואת כל הקשקשת הפסיכולוגית באשר היא ואחרי עשר דקות לוהטות הם מרגישים הרבה יותר טוב וחוזרים אל שורת החיפוש.

תרשמי ‘להתגרש או לא להתגרש’ שלמה אומר. 

אתה רוצה להתגרש אז בוא פשוט נתגרש. בשביל מה כל זה?

אני לא יודע. סתם מעניין. נו תכתבי. מה אכפת לך.

אכפת לה. בטח שאכפת לה. היא לא מבינה איך זה שלא אכפת לו. היא מקלידה בקצב צייתני. 

גוגל לא מאכזב. 

‘נקלעתם למשבר או קושי מתמשך בזוגיות, שאינם נפתרים באמצעות ניסיונות משותפים לטפל בבעיה? שוקלים פרידה? בואו נערוך מעט סדר, באשר לתהליך הנדרש.’

נקלענו למשבר או קושי בזוגיות? הוא שואל. 

עשינו נסיונות משותפים לטפל בבעיה? היא שואלת. ושניהם יודעים שלא. 

היא קמה להכין קפה. הוא אומר לה, שבי אני אכין. ניגש למטבח, נוהג בו כבתוך שלו. היא מזכירה לעצמה, הוא באמת שלו. גם שלו. חוזרת אל המסך, בוהה במילים ‘שאינם נפתרים באמצעות נסיונות משותפים’. 

המילה ‘נסיונות’ מהבהבת אליה, מהדהדת את קולה של רוזנבלום, יוצאת מראשה ומכרזת: הכל נסיונות בנות יקרות, העולם הזה מלא בנסיונות, התפקיד שלנו לעמוד בהם. 

שלמה חוזר עם שני ספלים. היא אוספת אוויר, מתכוננת לצלול מנטלית לקראת קולות השאיבה המתרגשים. שלמה מניח את הספל שלו על השולחן, מניח לו להתקרר. האם הבחין בחרדתה? היא לא יודעת ולא שואלת.

אתה מאמין בתיקונים? 

שלמה בוהה בה. משהו נשבר בבית? 

לא תיקונים כאלה. תיקונים, תיקונים. נשמות וכל זה.

איך הגעת לזה?

היא מספרת לו על אופי. הוא מקשיב בשקט. מבעד לקמט הרוחבי שבין עיניו היא רואה את גלגלי הראש הליטאי מסתובבים על צירם, חורקים קצת ליד מונחים שלא שיערום אבותיו. קפידות. קלקולים. תיקונים.

מבעד לקמט הרוחבי שבין עיניו היא רואה את גלגלי הראש הליטאי מסתובבים על צירם, חורקים קצת ליד מונחים שלא שיערום אבותיו. קפידות. קלקולים. תיקונים.

את יכולה להרגיע את החברה שלך. כוח של קפידה זה לא כזה פשוט. לא כל אחד שלא סולח יכול להפוך אותך לעקר או רווק. 

אני לא כל אחד. 

נכון שכדאי להיות זהיר בגחלתך. ועדיין.

עדיין מה. היא בולעת את העלבון בשקט.

העקרות שלהם היא לא הבעיה שלך.

מי מדבר על בעיה, שלמה? מדברים על רגשות. על עלבון. על כעס. על צער. 

אז תמחלי לו.

איך מוחלים?

השאלה מהדהדת ביניהם. איך באמת מוחלים?

*

הטלפון שלו מצלצל. הוא משתיק אותו ומחזיר לכיס. היא מאפקת את הסקרנות ולא שואלת לזהות המתקשר. אולי זו רינה. אולי אמא שלה. כל השבוע הרהרה בשקט התעשייתי שנפל על הנייד שלה. הרגישה אסירות תודה ועצב, בדידות וחופש. המרחב כיבד אותה והשפיל אותה בעת ובעונה. רחלי אמרה לה פעם: אני שמחה כשמציעים לי שידוכים חשובים ועוד יותר שמחה להגיד לא. רחלי חשבה שאנשים חשובים זה צרות. חיפשה משפחה פשוטה. היא צריכה להתקשר להתעניין בה. חברה שלך כלה. מינימום של התנהגות. היא מרגישה כמו רחלי. שיתקשרו והיא תנפנף אותם. זה מה שהיא רוצה. למה הם לא מבינים את זה לבד? 

שלמה קורא בעיון את הכתוב. בכל פעם שמסיים עוד מקטע, היא גוללת עבורו את העמוד והוא ממשיך. למי נועד טיפול זוגי. אלו סכנות טמונות בטיפול זוגי. איך מתנהל טיפול זוגי. המילה זוגי מרחפת סביבם, נכתבת על הקיר מאתיים פעם. אנחנו לא זוג זוגי לכן נלך לטיפול זוגי. אנחנו לא זוג זוגי לכן נלך לטיפול זוגי. 

הם לא ילכו לטיפול זוגי. 

אולי נלך לרב פרידלר? היא שואלת פתאום ושלמה ממהר לשלול. שום סיכוי. הרב פרידלר האחרון שיגיד לך להתגרש. והיא אומרת, לך. ושלמה אומר, לך. לי. לנו. הכל אותו דבר. והיא חושבת, לא. לא הכל אותו דבר ותוהה שוב בקול, למה לא? והוא אומר, ככה. כי לא. והיא מתעקשת, הרב עשה עליה רושם של אדם חכם וחד ומבין עניין. אם הם צריכים להיפרד הוא יגיד להם את זה. 

בסדר, שלמה אומר. בואי נלך.

עכשו?

*

בדרך היא שואלת אותו אם הוא חושב שהיא התיקון שלו. המחויבות של ברונר לאשתו הרשימה אותה. היית נשאר עם אישה עקרה? היא נזהרת שלא לומר, אתי. הוא חושב רגע, הוא לא בטוח. יכול להיות. נשמע לו נורא לעזוב אישה בגלל משהו שאינו בשליטתה. היא שומעת את המסר הסמוי. מכלל לאו היא לומדת הן. לה יש שליטה. אותה לא נורא לעזוב. אסור לה לבכות. לא מתאים. לא עכשו. היא חייבת להתאפס. 

עם מי תתחתן אם נתגרש? היא מזייפת עליצות.

אל תדברי שטויות.

למה שטויות. תחשוב רגע, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. 

שרי די. אני לא בנוי לזה עכשו.

יש לי רעיון בשבילך.

אמרתי די.

תתחתן עם אופי. נראה לי שהוא בכלל העקר שם.

שרי…

עקר רגשית. מסכנה. תקועה אתו.

הוא אברך נחמד מאד.

פתאום הוא נחמד? יופי. אז הוא ימצא לו מישהי נחמדה. אפשר לסגור וורט?

שרי. היא אישה נשואה. לא מדברים ככה.

אבל אני לא נשואה.

מה?

היא שותקת והם ממשיכים ללכת כאילו היו זוג רגיל עם חיים רגילים, והוא לא שואל שום דבר והיא לא מספרת לו על תחושת האלמנות.

היא שותקת והם ממשיכים ללכת כאילו היו זוג רגיל עם חיים רגילים, והוא לא שואל שום דבר והיא לא מספרת לו על תחושת האלמנות. ולא אומרת שמעולם לא הרגישה נשואה על כל חלקיה, עם כל מה שיש בה. אין לה כוח לפתוח את הלב ואז לשמוע הסברים או להתאכזב שהוא לא אומר שום דבר. אסור לה להתבלבל מקפה אחד וכמה שורות חיפוש. היא והוא בבעיה קשה. אולי הם לא צריכים לא יועץ ולא מטפל. אולי הם צריכים עורך דין. 

אולי נוח לנו ככה. שלמה אומר.

איך ככה?

הספק הזה.

איזה?

ביחד לא ביחד. אולי אנחנו לא רוצים להחליט.

למה שלא נרצה?

אני לא יודע. תשאלי אותנו.

ההחלטיות של הרבנית עוברת דרך הקול ההחלטי שלה והתנועות ההחלטיות שלה וכל הנוכחות ההחלטית שלה

הם מחייכים לרגע והטבעת שוב נרגעת קצת ואז היא אומרת, גם אם לנו זה נוח, לילדות זה לא נוח. אסור לנו. ושלמה מסכים אתה והם עולים לבית הרב והיא דופקת והרבנית פותחת והחיוך שלה מחמם והחום מתפשט בה עד דמעות ופתאום היא חושבת שאולי בכלל עדיף שידברו אתה ולא עם הרב. והיא מבקשת יפה סליחה לרגע ולוקחת צעד לאחור ושלמה אחריה במבט שואל, והיא אומרת, מה דעתך שנדבר אתה, היא האדם הכי החלטי שאני מכירה, ואפילו שלמה שלא ממש מכיר את הרבנית לא יכול שלא להסכים אתה, כי ההחלטיות של הרבנית עוברת דרך הקול ההחלטי שלה והתנועות ההחלטיות שלה וכל הנוכחות ההחלטית שלה. ושלמה מהסס לרגע ואז אומר, בסדר.

והם שבים ונוקשים על הדלת ושואלים את הרבנית אם אפשר להתייעץ אתה והרבנית אומרת, אתי? חשבתי שבאתם לרב. והיא אומרת, כן, גם אנחנו חשבנו, ושלמה שותק במבוכה והרבנית אומרת, נו, בסיידר, בואו נשמע. איך אפשר לעזור? ושלמה אוזר אומץ ואומר, לא בטוח שאפשר לעזור. בדיוק על זה רצינו לשאול. וברגע הזה הרב יוצא מחדרו ומחייך אל הרבנית ואחר כך אליהם ואומר ברוכים הבאים  והעיניים שלו שואלות מה קורה והרבנית אומרת, הזוג הנחמד הזה פה רוצים להתייעץ ואולי כדאי שהרב יצטרף, והרב אומר בוודאי בוודאי ומזמין אותם להיכנס לחדרו, והם יושבים בצד אחד והרב והרבנית בצד השני, והיא חושבת לעצמה, חיפשנו ייעוץ זוגי, קבלנו ייעוץ זוגי.

image_printלהדפסה

לקריאה נוספת

שתפו אם אהבתם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’

תוכן מרתק ממיטב הכותבים החרדים –  אצלכם בתיבה מידי יום חמישי.
דילוג לתוכן