שתי בירות – פרק מ”ג

הלילה בולע את רעם המדון המתגלגל ביניהם, את גרונותיהם האוזלים. החושך מכסה על עיניה הדומעות, על פיו המתעוות. היא מהדקת צעיף. הוא רוכס מעיל. מבטם פונה קדימה, אל הרכס שמעבר לעמק. לבם פונה לאחור, נובר כעסים ישנים, מנער אותם, מהפך בהם, נותן בהם סימנים.

הר חוצבים. 24:35

אין לי יד! מה אתה לא מבין? 

ולי אין אישה. מה את לא מבינה?

אני אגיד לך בדיוק מה אני לא מבינה. אני לא מבינה למה בן אדם שיש לו אישה בלי יד מעדיף להתעלם מכל מה שיש לה ולראות רק את היד שאין לה.

אולי כי המשל שלך לא כזה גאוני? אולי כי מה שחסר לאישה של הבן אדם זה לא יד אלא לב? 

לא הבנתי, אתה אומר שאין לי לב? זה מה שיצא לך עכשיו מהפה? אתה אמרת לי שאין לי לב? לי! לא, כי אתה. אתה. כולך לב. מכף רגל ועד ראש לב. אתה כזה לב שלא נשאר לאף אחד מקום להיות גם. אני בלי לב. הצחקת אותי. אולי תתחיל לעשות סטנד אפ? חבל פשוט על ההומור המשובח שלך. אם אתה עולה אתו על במה אנחנו הופכים למיליונרים תוך חודש. אני בלי לב.

אני אמרתי ש-

שמעתי מה שאמרת. אני אישה בלי לב. לי אין לב ולך אין מצפון. אנחנו מתאימים יופי. 

הציניות שלך הפסיקה להבהיל אותי.

באמת? אתה כבר לא מבוהל? כל כך משמח. חייבים לחגוג. למה אין לי פה יין. או בירה. אתה אוהב בירות. אתה רווק עכשו, לא? אין לך איזה בירה ברכב?

תגידי, מה את רוצה?

אני? רוצה? איך אני יכולה לרצות? אדם בלי לב יכול לרצות? אני נטולת רצונות. אישה קיר. אישה פלקט. אישה אבן. אישה –

אני? רוצה? איך אני יכולה לרצות? אדם בלי לב יכול לרצות? אני נטולת רצונות. אישה קיר. אישה פלקט. אישה אבן. אישה –

בסדר. בסדר. תירגעי כבר. מה בסך הכל אמרתי. השוויתי את רינה ללב. אפשר לחשוב. 

כן! אפשר לחשוב! לא יזיק לחשוב. בכלל בכלל לא יזיק. 

טוב בסדר. הבנתי. יאללה. אפשר להתקפל ולחזור הביתה?

הביתה? אתה אמרת עכשו הביתה? לאיזה הביתה בדיוק אתה מתכוון? לבית המקסים שלנו שנטשת או שהספקת להתאהב בדירת הרווקים שלך?

לא התאהבתי בשום דבר, תאמיני לי.

אמר האיש שאפשר לתת בו אמון. 

תסלחי לי אבל לא אני זה שבגד! לא אני זה שאמר משהו אחד ועשה משהו אחר! לא אני זה שנסע להיפגש עם מישהו שאשתי לא רוצה שאפגוש.

ואני כן? תראה איך אתה מתעקש להתחבק עם ההמצאה שלך! מה לא ברור במילים ‘לא ידעתי’? אתה רוצה מסמך חתום מעורך דין? ממשה רבנו? לא ידעתי שרינה תהיה שם. לא ידעתי! לא ידעתי! תבוא בטענות לאמא שלי, לא אלי.

זה לא משנה! אם היה אכפת לך ממני היית לוקחת את הרגליים שלך והולכת משם ולא נשארת לבלות אתה. 

אז אתה מודה שאתה לא רצית שאפגוש אותה. כי אני כבר האמנתי שזו בכלל אני שלא רוצה.

את באמת לא –

אני באמת כן! אבל הצלחת לשכנע אותי שאני לא רוצה. שזה רע לי. שזה רע לנו. הרחקת אותי מהנפש התאומה שלי בלי ל-

אני אמור להיות הנפש התאומה שלך

כן, בטח. 

את רואה? אמרתי לך. רינה היא לא יד ואת אישה בלי לב.

עשר שנים אני פה! עשרים וארבע שבע! בלי לזוז לשום מקום! ולי אין לב!

אולי באמת הגיע הזמן שתזוזי.

זוז אתה. זוז. נו זוז! קח ת’רגליים שלך ולך. לאן בא לך ללכת עכשו? אתה הרי עושה מה שבא לך, לא? אולי ים המלח? אולי אילת? אילת! מקום נהדר לאנשים בלי מצפון. 

למה? למה ככה? אני מפרגן לך. לכי את. זוזי לחלומות שלך. אולי תמצאי שם את האושר. לכי תחפשי אותו במים של הדנובה.

אמסטל, טיפש. לך תלמד קצת גיאוגרפיה. ואני לא מבינה מה אתה אומר, יש לך טענות על החלומות שלי?!

כן! יש לי! אדם חולם מהרהורי לבו. החלומות שלך מגלים איפה את רוצה להיות. 

טפשה אני. טפשה שסיפרתי לך עליהם. טפשה שסמכתי עליך. טפשה טפשה טפשה. 

גם אני סמכתי עליך! 

את מי אתה מעניין עכשו, אה? אני יכולה להגיד משהו בלי שאתה תהפוך להיות הנושא? סמכתי עליך ואכזבת אותי! סמכתי שתבין את הקריעה שלי. שתבין שרינה היא כמו יד קטועה. שלא תתעקש להיות ממלא מקום של יד. אבל אתה, אתה חי בעולמות מדומיינים ובמקום להושיט לי יד ולעזור לי אתה נעלב שאני לא מוכנה שתהיה פרוטזה.

את מי אתה מעניין עכשו, אה? אני יכולה להגיד משהו בלי שאתה תהפוך להיות הנושא? סמכתי עליך ואכזבת אותי! סמכתי שתבין את הקריעה שלי. שתבין שרינה היא כמו יד קטועה. שלא תתעקש להיות ממלא מקום של יד.

פרוטזה! את לא נורמלית! את בריאה ושלמה. לא חסרה לך שום יד. אחות שנסעה לחו”ל. אפשר לחשוב. קפלן סיפר לי ש-

שלא תעז.

מה את רו-

שלא תעז להזכיר את האחיתופל הזה לידי.

מה את –

אל תגיד לי מה את. אתה יודע בדיוק מה אני. להקריא לך את ההודעה ששלחת לי כשהייתי על ההר במדבר? להזכיר לך מה כתבת שהוא אמר? תגיד לי, אם כבר מדברים, החבר הגאון שלך היה לוקח אחריות אם הבית היה נשרף או אחת הילדות היתה נופלת מהמרפסת?

השתגעת לגמרי. נראה לך שהייתי הולך בלי לראות שאת חוזרת? לא זזתי מהאזור עד שראיתי אותך נכנסת הביתה.

כל הכבוד! כפיים לך. אז עמדת בגינה ממול עד שראית את אשתך מגיעה חבולה ושרוטה מהדרום ורק אז עלצת לך לצפון? פששש. מגיעה לך מדליה!

לא עלצתי ולא שום דבר. בעצמי הייתי חבול ושרוט.

אתה באמת שרוט.

את.

אני כבר מזמן לא שרוטה. אני שבורה. מנופצת. כלום לא נשאר ממני. כלום. 

אז בואי נתגרש. 

בוא.

בואי.

אין בעיה. תקבע לנו תור. ותתחיל לחפש עבודה. 

הקור מכה בהם. השמים בהירים והאדמה כהה והעצים קהל דומם והרכב חונה בהכנעה על שפת הכביש. כשיצאו ממנו שתקו. אחר כך הוא הציע להסתמס. אני אשב פה על הספסל הזה ואת תשבי שם, על הספסל ההוא, ונתכתב. והיא אמרה לא, מספיק, עשר שנים לא צרחנו. אבל אמרה את זה בלחישה ובגלל הרוח הוא לא שמע אותה וכששאל מה, הרימה את הקול ואמרה, והוא טען שצעקה, עשר שנים לא דברנו. והוא אמר מה את צועקת. והיא אמרה, אל תצעק עלי. והוא אמר, מי צועק. ושניהם התעטפו בשתיקה ושתקו ושתקו ושתקו והיא חשבה לעצמה שזהו, זה גמור. אם אי אפשר לריב אז אין כבר שום סיכוי, אפשר לסגור את הבסטה. ואז היא אמרה את זה בקול והוא שאל אם היא מחפשת סיכוי והיא החזירה אליו את השאלה והוא אמר, אני שאלתי ראשון והיא אמרה אז מה, מה זה פה תחרות? מי שתופס ראשון? והוא אמר שכן והיא אמרה שלא וככה הריב שלהם התניע. בהתחלה בהיסוס. על שטויות. אתה אף פעם לא זוכר להביא לי סויה. את אף פעם לא זוכרת להעיר אותי בשבת. אתה תמיד שוכח להעביר את המכונה למייבש. את תמיד שוכחת להזכיר לי. זה לא הסויה, הסויה היא רק משל. וככה חיממו מנועים וגרונות והנימוס העוקצני נטש והטונים עלו. 

הוא אמר שכן והיא אמרה שלא וככה הריב שלהם התניע. בהתחלה בהיסוס. על שטויות. אתה אף פעם לא זוכר להביא לי סויה. את אף פעם לא זוכרת להעיר אותי בשבת. אתה תמיד שוכח להעביר את המכונה למייבש. את תמיד שוכחת להזכיר לי. זה לא הסויה, הסויה היא רק משל.

הלילה בולע את רעם המדון המתגלגל ביניהם, את גרונותיהם האוזלים. החושך מכסה על עיניה הדומעות, על פיו המתעוות. היא מהדקת צעיף. הוא רוכס מעיל. מבטם פונה קדימה, אל הרכס שמעבר לעמק. לבם פונה לאחור, נובר כעסים ישנים, מנער אותם, מהפך בהם, נותן בהם סימנים. סימן שלא באמת אכפת לך. סימן שאף פעם לא היית. מרחוק אורות כבים ושבים. אנשים מתקיימים ביחד והקירות מחזיקים מעמד. איך הם עושים את זה?

בסדר, הוא יורה.

בסדר מה? היא מתיזה.

אני אקבע לנו תור.

ותחפש עבודה.

קומיקאית.

אני רצינית.

אני אברך אם שכחת. תורתי אומנותי.

והתורה מתירה לך לשבת ללמוד ולהפקיר אישה ושש, סליחה שבע ילדות?

זאת בת?

לא עניינך.

אז זאת בת.

אולי. תענה על מה ששאלתי.

התורה לא מתירה לי כלום. את התחתנת עם אברך. לא עם בעלבת. 

התורה לא מתירה לי כלום. את התחתנת עם אברך. לא עם בעלבת. 

אני התחתנתי עם אדם שנשוי לי, לא שגרוש ממני. ואם זה הכיוון אתה תיאלץ להתמודד. 

את סתם נהנית להתקוטט עכשו. זה מה שרצית? להזכיר לי שאני לא יכול לעשות שום דבר חוץ מלשבת וללמוד? אז יופי, ניצחת.

אני לא נהנית משום דבר. אני בסך הכל אומרת את האמת.

והאמת היא שמה? שאני מזניח ונוטש כי אני אברך שלא יכול לפרנס את הילדות שלו?

לא. האמת היא שאתה ילד קטן שחי בלה לה לנד ונהנה לדקלם ‘להתגרש, להתגרש’ בלי להבין את המשמעות של המילה.

ואת כן מבינה? 

היא לא עונה.

גם את לא מבינה.

היא ממשיכה לא לענות. 

היא מבינה את משמעות המילה. היא מבינה אותה כי הפכה בה עשרות פעמים, אולי מאות. בלילות נדודים. בימים טרוטים. בגיהנומי הגעגועים. בייסורי הקנאה. הפכה בה והפכה בה. כל אבן, כל רגב. ציירה את חייה בכה ובכה, שירטטה עולמות מקבילים, וכל אחד מהם החזיר אותה בדיוק לאותה הנקודה. אין לה ולא יהיה לה מקום להניח בו את כף רגלה זולת הבית שבו מקננים חייה, שבו פוערות ילדותיה פיות ולבבות לאהבתה. קטועת יד או לב היא תחיה כך עד אחרון ימיה. עם שלמה או בלעדיו.

בסדר. גם אני לא מבינה. 

יופי. אז אל תבואי אלי בטענות אם אני מעז לשקול חיים אחרים.

תשקול מה שאתה רוצה וכמה שאתה רוצה. רק אל תעשה את זה על חשבון הילדות. הילדות אומללות. אתה מודע לזה? 

אם הן אומללות זה רק כי את מאמללת אותן. ילדים מבינים דברים בדיוק כמו שמסבירים להם. תגידי להם חופשת מחשבות, הם יקנו. תגידי להם אבא הלך לכולל לילה ולכן לא ישן בבית, הם יקנו.

‘כולל לילה’? זה השקר הבא שאתה מתכנן למכור להן?

יש לך רעיון יותר טוב?

כן. להגיד את האמת.

שהיא?

שאנחנו צריכים מרחק. שלפעמים אבות ואמהות לא מסתדרים וצריכים להיפרד. שאבא בינתיים ישן בדירה אחרת ושהוא יבוא לבקר וגם הן יכולות לבקר אותו. 

זאת האמת? הצחקת אותי.

בבקשה, אתה מוזמן לנסח את האמת כמו שאתה מבין אותה.

לא כמו שאני מבין אותה! כמו שהיא! האמת היא שאמא חולמת כבר עשר שנים לנטוש אותן. ושאבא שומר עליה ועל הבית כבר עשר שנים שלא יתפרק. ובגלל שאמא ממשיכה לעשות מה שמתחשק לה, אבא התעייף ולכן הוא הלך.

האמת היא שאמא חולמת כבר עשר שנים לנטוש אותן. ושאבא שומר עליה ועל הבית כבר עשר שנים שלא יתפרק. ובגלל שאמא ממשיכה לעשות מה שמתחשק לה, אבא התעייף ולכן הוא הלך.

הבנתי.

מה הבנת?

שאתה אבא מקסים ואחראי, ושאם מישהו ישאל איפה אתה אפשר להגיד ‘אבא הלך לנוח’. 

עקרונית כן.

בסדר.

מה בסדר? מה כל כך בסדר? 

בסדר, זה מה שנגיד.

זהו? 

זהו מה?

זה כל מה שיש לך להגיד?

מה עוד אתה רוצה שאגיד? 

לא יודע. אמרתי משהו, תתייחסי. 

אין לי מה.

יש לך. תגידי.

בסדר. אני אגיד. רק תזכור שאתה ביקשת. אז ככה אדון אבא ששומר על הבית שלא יתפרק כי לאמא יש חלומות. אתה מכיר את הביטוי ‘חי בסרט’? מכיר? יופי. אז אם יש אנשים בעולם שחיים בסרט אתה האב טיפוס שלהם. האב-אב-אב טיפוס. שמעת? ‘ממשיכה לעשות מה שמתחשק לה’. לא מתבייש. אני עושה מה שמתחשק לי? אני? שהדבר שהכי חשוב לי בעולם זה הבית הזה? לא אדוני. מאד מאד לא. אם הייתי רוצה לעשות מה שמתחשק לי הייתי פשוט עושה מה שמתחשק לי, אבל אני לא. אני לא זזה מפה אפילו שהלב שלי שורף מגעגוע. לא מעזה אפילו לדבר על זה כדי שחרדת הנטישה שלך תרגיש טוב. עובדת שנים בעבודה משעממת שאני לא סובלת כדי שאתה תוכל ללמוד בשקט. גרה רחוק מהמשפחה שלי כי זה מה שאתה רוצה. כן כן, אתה. אל תסתכל עלי ככה. מתאימה את עצמי לכל החרדות שלך כדי שלך יהיה רגוע. לא יוצאת לשום מקום. לא לומדת כלום. חיה ברדיוס של מאה מטר כדי לשמור על הבית הזה. אז כן, נכון, עזבתי את העבודה בלי להגיד. לא תכננתי את זה! זה הפתיע גם אותי! הרגשתי שאו שאני הולכת או שאני אמות ואתה, במקום להבין, עזוב להבין, לנסות להבין! רק לנסות! במקום זה אתה עסוק בלחבק את החרדות העלובות שלך ולכעוס עלי שלא אמרתי.

כן, אתה. אל תסתכל עלי ככה. מתאימה את עצמי לכל החרדות שלך כדי שלך יהיה רגוע. לא יוצאת לשום מקום. לא לומדת כלום. חיה ברדיוס של מאה מטר כדי לשמור על הבית הזה.

אני –

כן, אתה. הנה אני בדיוק מגיעה אליך. כי אתה לעומתי, אתה הוא זה שעושה מה שמתחשק לו. כשהחלטת לעבור דירה, בשבילי כן, כמובן שבשבילי, הלכת לשאול מישהו? התייעצת לפני שניתקת את אשתך מכל המשפחה שלה? לפני שברחת לצפון כמו איזה נער מתבגר? לפני שנטשת אישה בהריון וילדות קטנות? כשהזמנתי מתווך דירות בלי לעדכן אותך בסך הכל חיקיתי אותך. אני צריכה להזכיר לך איך התקבלה ההחלטה לעזוב את המרכז? מי דחף? מי רצה? מי תקתק את זה תוך יום בלי נשימה? ואל תגיד לי עכשו ‘זה מה שרצית’. הלבשת את הרצון שלך על רצון מעורער של אישה מעורערת. שלחת אותי לטיפולים פסיכולוגיים כדי שיעזרו לי להתמודד עם נתק שלא הועיל לאף אחד חוץ מלחרדת הנטישה שלך

שלי? את לא –

אל תעצור אותי עכשו. שלך. כן שלך. אני אולי חטאתי בחלומות אבל אתה חטאת במציאות. אני צריכה ללמד אותך שמחשבה רעה לא מצטרפת למעשה? וחלום הוא אפילו לא מחשבה! אין לי דרך לעצור אותו. אין לי איך לשלוט בו. אבל לך אדוני, לך יש והיתה יכולת לשלוט. אתה בחרת בנטישה. 

את –

תן לי לסיים ואחר כך תגיד כל מה שיש לך לומר. ואם אפשר, תתחיל בבקשה במילה ‘אני’ ולא במילה ‘את’. אלא אם כן אתה מתכוון לומר, את צודקת, טעיתי. בכל מקרה, כשאתה מהנדס את האמת ומשכתב את ההיסטוריה לפחות תהיה מודע לזה.

אני מהנדס את המציאות? אני? אין מישהו על הכדור הזה שמעוות את המציאות יותר ממך. מה את חושבת, שאם תספרי לעצמך את אותו הסיפור שוב ושוב ושוב הוא יהפוך לאמת? יש לי חדשות בשבילך: הוא לא. וגם אם נניח שכל מה שאמרת נכון. נניח, כן? מי רוצה אישה שמתגעגעת כל הזמן למקום אחר? מי צריך את כל ההקרבות שלך? לא רוצה קדושה מעונה. לא רוצה מסירות נפש. לא רוצה חלומות זוועה. לא רוצה. רוצה אישה נורמלית.

כן? אתה רוצה אישה נורמלית? אז בוא אני אחדש לך משהו. אישה נורמלית לא מנתקת קשר עם תאומה! אישה נורמלית רוצה להיות קרובה למשפחה שלה! לאישה נורמלית יש חברות! לאישה נורמלית יש בעל נורמלי שהיא יכולה לספר לו שהיא מתגעגעת בלי שהוא ישתגע! 

כן? אתה רוצה אישה נורמלית? אז בוא אני אחדש לך משהו. אישה נורמלית לא מנתקת קשר עם תאומה! אישה נורמלית רוצה להיות קרובה למשפחה שלה! לאישה נורמלית יש חברות!

אל תערבבי אותי עכשו עם כל המילוליות הזאת שלך. זה לא נורמלי שמישהי שיש לה חיים טובים ובעל טוב וילדות טובות ועבודה טובה חיה באומללות כאילו קרתה לה איזו טרגדיה. לא קרה לך כלום! כלום כלום כלום. אז הלכה רינה! אפשר לחשוב.

אז אין לך יד, אפשר לחשוב.

את יודעת מה? בסדר. אין לך יד. נו, אז? לכי חפשי אנשים בלי יד ותבדקי איך הם חיים. יש מצב שתגלי שהם שמחים יותר ממך.

למה שאני אלך לבדוק? לך אתה! לך ותחזור לספר לי. מאד מעניין אותי לשמוע אם תמצא חסר יד אחד שהמשפחה שלו מתעלמת מהנכות שלו.

אז את מודה שאת נכה?

ואתה מודה שאתה מתעלם?

אל תתחמקי! תעני!

אם זה עוזר לך להבין אז כן. נעים מאד, אני נכה. מרוצה? יש לך אישה נכה. חולה, פגועה, פגומה. בסדר? נשמע לך סיבה מספיק טובה כדי לנטוש? גם אם הייתי נפצעת בתאונה או חוטפת מחלה או נכנסת לדיכאון אחרי לידה הייתי בסיכון לנטישה? אני מאד אשמח להבין איך הראש שלך עובד.

אבל את לא עברת שום תאונה! ולא חטפת שום מחלה! ולא נכנסת לדיכאון אחרי לידה! זה בדיוק מה שאני אומר. אין לך שום סיבה להרגיש ככה. 

אתה יודע מה? אתה צודק, באמת אין לי שום סיבה להרגיש ככה. לא רינה היא הסיבה שאני מרגישה ככה. אם לא היית מטריף את כל הסיפור הזה לא הייתי מתנתקת וזה לא היה הופך לכזה עניין. תודה שעזרת לי להבין את זה. לא רינה היא הסיבה לאומללות שלי. אתה הסיבה!

אני!

אתה! אילצת אותי להיכנס לתוך הקופסאות שלך וזה מה שקרה.

הקופסאות שלי? בבקשה. הרי את משוחררת לי מכל הקופסאות. ומה היית עושה בדיוק? תוך יום היית נעלמת בלי הקופסאות שלי.

אז למה אני לא נוטשת עכשו? עכשו אני הרי בלי הקופסאות שלך.

כי אני לא בבית. את לא יכולה להשאיר את הילדות.

גם כשאתה בבית אני לא יכולה להשאיר את הילדות, אדון לוקח ת’רגליים ובורח לצפת!

גברת, אם אנחנו מתגרשים ומישהו בודק מסוגלות הורית, מאה אחוז הילדות הולכות אתי.

חי בסרט.

צודקת! מאה אחוז צודקת! אני חי בסרט. בסרט שלך אני חי. ולא סתם סרט. סרט אימה שאין לי שום מושג מתי ואיך הוא יגמר. 

אני סרט אימה.

כן.

עולם הדימויים שלך עשיר מאד יחסית לאברך.

מה את רוצה להגיד?

בדיוק את מה שאמרתי.

את רוצה להגיד שאני לא מספיק אברך?

לא. אני רוצה להגיד שאני לא מספיק אימה. ושאתה משווה אותי למשהו שלא ראית בחיים שלך. אלא אם כן אתה רואה דברים ומסתיר.

אל תדברי שטויות. הסתרות זה התחום שלך. 

אני?! מה אני מסתירה? 

ספרים. שירים. כל הדברים החילוניים שלך. מה זה מה.

נכון. אני כל כך מסתירה שאתה ממש לא יודע.

אל תתחכמי אתי עכשו. את יודעת בדיוק למה אני מתכוון. 

אני לא מתחכמת ואני לא מסתירה כלום. אני נוהגת בדיוק באופן שעליו החלטנו!

שאת החלטת שנחליט! 

כן, נכון. אני החלטתי. ואתה איש חלש ומסכן ונגרר וכנוע שאשתו מכריחה אותו ואין לו ברירה. 

כן, נכון. אני החלטתי. ואתה איש חלש ומסכן ונגרר וכנוע שאשתו מכריחה אותו ואין לו ברירה. 

בגדול כן.

כולל הטלפון עם הסימוסים.

זה לא –

זה לא מה? זה בדיוק כן. 

זה לא אותו דבר. 

בטח שלא. כי זה בשבילי, נכון? חזרת לשנות התשעים בשביל האישה הבעייתית שלך שזקוקה לסימוסים כדי לשכוח שהיא מתגעגעת לתאומה שלה. לא בגלל שאתה זקוק לסימוסים. לא בגלל שאתה חייב להרגיש שאתה התאום ולא היא.

למה שאני ארצה להרגיש תאום שלך?

אז אתה מודה שזה מה שאתה רוצה.

אני מודה? איפה שמעת שאני מודה?

בסימני השאלה שלך. בוא אני אגלה לך סוד, אם התשובה היתה לא היית אומר לא. כשאתה לא רוצה לשקר באופן ישיר אתה פשוט משקר באופן עקיף.

לא הבנתי את הפלפול. 

הבנת יפה מאד. 

תגידי, מה את רוצה ממני?

שתלך.

אל תשימי את הרצון שלך על הראש שלי. את רוצה ללכת, תלכי.

צודק. אני אלך.

image_printלהדפסה

לקריאה נוספת

שתפו אם אהבתם

שיתוף ב linkedin
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’

תוכן מרתק ממיטב הכותבים החרדים –  אצלכם בתיבה מידי יום חמישי.
דילוג לתוכן