כשהחיים הפסיקו לקרות לי – פרק י’

לוק:

חולצת סריג סגולה

חצאית עור חומה

מגפוני עור חומים בהירים

טיפ: התאמה של הנעל לבגד משדרגת משמעותית את הלוק. אם אין לך נעל בצבע המדויק, אפשר להתאים גם את סוג החומר – עור, לק, ז’מש, בד.

“בוקר טוב,” אומרת נואה עם א’ בקול הפסיכולוגי שלה, נמוך ורך, לא נעים לא נורא. “מה שלומכן בנות?”

אני כאן. אני לא אמורה להיות כאן. אם אתם מרימים גבה, לאה בטח מורטת אחת, או את שתיהן.

היא אמרה לי לא. שאני לא יכולה להפסיק את המשמרת של ימי ראשון. אבל היא גם אמרה לפני זה שאני יכולה השבוע להביא את אפרת למשמרת שלי. מסתבר שהיא ציפתה שאני אבין שהסירוב מחק את האישור, אבל לא הבנתי. קצת כי רציתי להיות כאן עוד פעם אחת, והרבה כי היה גדול עלי להתקשר לאלה עוס להודיע על הביטול. אני שונאת לעשות שיחות טלפון. שונאת. אמא! כמה שאני שונאת.

הטלפון שלי על שקט, וטמון עמוק בתיק. מסקנה מהצלצול במפגש הקודם, וגם כי אני חוששת מהרגע שלאה תרים אלי טלפון כועס. זה לא מונע ממני לבדוק בתדירות גבוהה מדי אם היא כבר התקשרה.

“גוגו?” שואלת אותי נואה עם א’ במילה, והעיניים שלה מבקשות להכניס את הטלפון לתיק.

אוקיי, אני מכניסה. דוחפת את התיק מאחורי הכסא. אני מסתובבת אחורה פעמיים וכמעט מושיטה יד, אבל נשארת ממושמעת.

אולי אני יכולה לגשת לנואה עם א’ במקום לאלה עוס ולדבר אתה? פנים אל פנים יותר קל לי משיחת טלפון. אבל גם זה אני שונאת. אולי מייל. אני אשלח מייל לאלה עוס.

ליתר ביטחון בהפסקה אשמור את המספר של נואה עם א’ שמופיע במצגת. לא שמרתי אותה בשיעור שעבר, אולי כי אהבתי את זה, אהבתי להשאיר אותה אשה מסתורית משהו, שאני פוגשת בחדר גדול בבנין לבן מרובה חלונות רבועים ברמת גן, במפגש שבועי של נשים שמתלבשות יותר מעניין ממני ומגיעות לדבר על זה. לשמור אותה בטלפון שלי זה אומר שהיא תתחיל ללוות אותי ביומיום, ליד ‘רחלייייי’, ‘שרי ילדה טובה’, ‘אבאלה שלי’, ‘אמא לענות יפה בלי להתעצ’ (־בן, אבל לא היה מקום. שארית של תזכורת של קבלה מעשרת ימי תשובה), ‘אלה עוס’, ‘לאה’ בלי שום כינוי, כי היא כזו יבשושה וגם כי לא מגיע לה, ו’שכנה עיתון’. 

לשמור אותה בטלפון שלי זה אומר שהיא תתחיל ללוות אותי ביומיום, ליד ‘רחלייייי’, ‘שרי ילדה טובה’, ‘אבאלה שלי’, ‘אמא לענות יפה בלי להתעצ’ (־בן, אבל לא היה מקום. שארית של תזכורת של קבלה מעשרת ימי תשובה), ‘אלה עוס’, ‘לאה’ בלי שום כינוי, כי היא כזו יבשושה וגם כי לא מגיע לה, ו’שכנה עיתון’. 

“אז נתחיל בסבב,” אומרת נואה עם א’. “ספרו מה שלומכן.”

נעמה: כמו שאמרתי, הכל סבבה.

קרן: אצלי דוקא הכל *** (מילה לא יפה, מסננת אותה).

אני: אחותי התארסה. מגיע לי מזל טוב.

כולן: מזל טוב!

נעמה: מרגש!

בטי: בת כמה הילדה?

לידיה: איך את עם זה?

נואה: אוקיי, אוקיי, אנחנו מאד שמחות אתך, גוגו, ואולי אחרי ההפסקה נקדיש לזה סבב. אבל עכשו חשוב לי שניתן לכולנו מקום. לידיה?

לידיה: לא מרגש כמו אחות של גוגו. קיבלתי אתמול אדנית פרחים מתנה מאמא של ילד בגן, וזה היה מרגש.

בטי: הדרך לכאן היתה פקוקה כמו תמיד.

נואה: טוב. בואו נעלה שלב, נוסיף ‘אבל’ למשפט שאמרתן.

נעמה: הכל סבבה, אבל בכל זאת אני בלי מצב רוח.

קרן: אצלי הכל ***, אבל התלבשתי יפה הבוקר וזה נקודה טובה שלא הזנחתי את עצמי לרגל המצב.

אני: אחותי התארסה, מגיע לי מזל טוב, אבל מעכשו לא תהיה לי בייביסיטר זמינה.

לידיה: קיבלתי אתמול אדנית פרחים מתנה מאמא של ילד בגן וזה היה מרגש, אבל עכשו יהיה לי פחות נח להעיר לה על האיחורים שלה, והאמת שהם ממש מעצבנים וקורים הרבה מדי.

בטי: הדרך לכאן היתה פקוקה כמו תמיד, אבל לפחות יש לי משהו לומר.

נואה: טובות אתן. תודה ששיתפתן את כולנו. עכשו, מתוך מה שסיפרתן, תבחרו לכן כלל מתוך ארבעת הכללים שלנו, משפט אחד שאתן רוצות ללכת אתו היום הביתה, ושאולי יכול להיות אתכן ב’אבל’ שלכן. מי שתרצה לספר לנו יותר מה ולמה, אנחנו נשמח. נעמה, יכולה להתחיל?

נעמה: כן בטח. אמממ… הכל סבבה, אבל בכל זאת אני בלי מצב רוח. לוקחת לי את ‘הכירי את עצמך’. כנראה משהו לא מדויק במה שאני עושה, וזה שואב ממני את האנרגיה וקצת מדכא לי את המוטיבציה.

נואה: רוצה לשתף אותנו מה?

נעמה: זה פנימי, ביני לביני.

נואה: תודה נעמה על השיתוף. את יעילה. (קורצת לנו:) נכון שידעתן שנעמה תדע לשלוף תשובה? קרן?

קרן: אממ… טוב… מה להגיד?

נואה: לכי על זה אינטואיטיבי, לא צריך לחשוב הרבה מדי.

קרן: טוב, מה אמרתי? שאצלי הכל ***, אבל התלבשתי יפה הבוקר וזה נקודה טובה. בוחרת לי את ‘אל תפחדי לטעות’, למה עשיתי מלא טעויות בימים האחרונים, ושאלוקים יסלח לי. (קרן אומרת את זה עם ה’, כן? אני טיפונת מדייקת מה שצריך.) אני יודעת שלא לזה התכוונת במשפט. אבל נראה לי שאם אני אזרום יותר עם הטעויות האלה אני ארגיש קצת יותר טוב.

נואה: מה את חושבת שהכוונה במשפט?

קרן: לקפוץ למים ולעשות כל מיני דברים אפילו אם חוששים שהם ייצאו לא הכי מוצלחים. אממ… לא? (בודקת את התגובות שלנו.)

נואה: אפשר לומר שכן. ולמה זה שונה ממה שאת מתכוונת?

קרן: אלוקים (שוב, עם ה’) את באמת סתומה? לא, את עושה את עצמך. אני עשיתי משהו שמראש הוא היה טעות, כן? לא היה שום כיוון שייצא ממנו משהו מוצלח.

נואה עם א’: אני חושבת שעכשו אנחנו מדברות על להמשיך קדימה. מה שהיה היה, וזה כבר לא בשליטתך. יכול להיות שאת חוששת שאם תלכי קדימה ולא תיתקעי בעבר זה סוג של טעות? כי אם תנזפי בעצמך אולי זה לא יקרה שוב?

קרן: יואהו, את מסתלבטת. אבל כן.

נעמה: אחלה דרך להחמיא.

נואה: אני מזכירה את כללי הסבב, כל אחת מדברת בתור שלה. קרן, יש בך גם קול שאומר שלהתקדם ולסלוח לעצמך על שלא פעלת בשיקול דעת, זה יכול להביא אותך למקום טוב?

קרן: יכול להיות. האמת, אולי יותר קל לי לנזוף בעצמי. זה לא כיף, אבל זה חוסך ממני את הצורך להתקדם. כי אם אני נוזפת בעצמי אני יכולה להתכרבל בספה ולבהות במסך.

נואה: תודה קרן. אני מרגישה שבחרת לעצמך משפט מדויק, אינטואיטיבית. תחשבי על זה. ושאפו על הבחירה האמיצה הזו. גוגו?

אני: אחותי התארסה, מגיע לי מזל טוב, אבל הלכה לי הבייביסטר. בוחרת את המשפט ‘אל תנסי לרצות אחרים’ כי הוא עזר לי כשיצאנו מהבית להורים שלי לחגוג. וגיליתי שאני באיחור, עד שהתלבשתי… (צחקוק הזדהות).

נואה: ולמה עוד בחרת בו?

אני: למה עוד? זו הסיבה, מה שאמרתי.

נואה: אפשר לשאול עוד שאלה?

אני: כן.

נואה: איפה עוד בסיטואציה שאחותך התארסה את מרגישה שאת צריכה לרצות מישהו?

אני: אממ… וואו. (ברור שהלשון שלי שתמיד מדברת יותר מהר ממני לוקחת פיקוד.) את אמא שלי. אני צריכה להתנהג יפה ולא לעשות לה פדיחות. אני בכל מקרה עושה לה פדיחות. היא היתה מעדיפה שאני אגיעה יותר אמ… מהוקצעת נניח. ועם בעל. שהחיים שלי יהיו יותר מסודרים. שאני אעבוד בהנהלת חשבונות נניח, כמוה. ואולי שאני אתחתן כבר שוב. יאהו! נכון. היא רוצה שאני אתחתן. כן.

נואה: ואת לא רוצה?

אני: אממ… אני לא יודעת. אני לא רוצה להתחתן בגלל שהיא רוצה. אני רוצה לעשות את זה כשאני ארצה, ולא שזה יקרה לי כי דחפו אותי לשם.

נואה: אל תנסי לרצות אחרים. תודה גוגו על השיתוף. לידיה?

לידיה: קיבלתי אתמול אדנית פרחים מתנה מאמא של ילד בגן וזה היה מרגש, אבל עכשו יהיה לי פחות נח להעיר לה על האיחורים שלה, והאמת שהם ממש מעצבנים וקורים הרבה מדי. גם אני בוחרת את ‘אל תנסי לרצות אחרים’. אני חושבת שאם אני אסתכל על זה ככה, ואבין שיש כאן משהו שמנסה לרצות, אני אצליח יותר לעמוד על שלי.

נואה: נהדר לידיה.

נעמה: בחורה פשוטה וכנה.

נואה: נעמה, זה לא התור שלך.

נעמה: לא, זה פשוט מדהים, באמת. החיים של לידיה כל כך פשוטים שלפעמים בא לי לעבור לגור בכפר גם כן.

לידיה: את יכולה.

בטי: היא לא, יש שם פרות.

נעמה: באא…

בטי: אמרתי?

נואה: בנות. בטי?

בטי: הדרך לכאן היתה פקוקה וכולי אבל יש לי מה לומר. ‘צאי מאזור הנוחות שלך’ מסתדר לי עם הפקקים.

נואה: והמקום שאליו הגעת אחרי הפקקים גם מסתדר לך עם לצאת מאזור הנוחות?

כולן: צוחקות.

גוגו: טווווב, התקלת אותה.

קרן: מגיע לבטי שמישהו יחזיר לה, לא?

נואה משחררת אותנו להפסקה, מצהירה מתי אנחנו אמורות לחזור לחדר, והקבוצה הקטנה קצת מתפזרת. נעמה לובשת את הז’קט ויוצאת למסדרון בתקתוק עקבים, לשיחת טלפון בקול שמדיף צבע משרדי בירוקרטי. קרן מוציאה מהתיק משחה אנטיביוטית ברוב טקס וממהרת לשירותים למרוח אותה על העגיל החדש שניקבה שהציק לה כל השיעור.

נואה משחררת אותנו להפסקה, מצהירה מתי אנחנו אמורות לחזור לחדר, והקבוצה הקטנה קצת מתפזרת. נעמה לובשת את הז’קט ויוצאת למסדרון בתקתוק עקבים, לשיחת טלפון בקול שמדיף צבע משרדי בירוקרטי. קרן מוציאה מהתיק משחה אנטיביוטית ברוב טקס וממהרת לשירותים למרוח אותה על העגיל החדש שניקבה שהציק לה כל השיעור. לידיה מוציאה קופסא גדולה שבתוכה יש קופסא קטנה שבתוכה נייר חום שעוטף כריך עמוס ריחות של ביצים, טונה וכל מיני דברים אחרים. מה שמדהים הוא שהבחורה טבעונית, וזה אומר שלמעשה בכריך שלה אין אף אחד מהדברים המדיפים הללו. לא ברור מה כן מייצר את הריח המדהים הזה.

אני מזנקת לתיק, יש לי ארבע שיחות שלא נענו מלאה. אין לי כח לחזור אליה. אני פשוט מקווה שהיא תשלים והענין יתמסמס. אני מקווה שהפעם הבאה שנדבר תהיה מחר במשמרת ממש עמוסה, והיא כל כך תהיה עסוקה ביעדים ובמכירות שלא תהיה פניה אלי. אבל כבד לי. הכל כבד לי.

“גוגו? בואי רגע…”

אני קופצת. נואה עם א’ מאחורי, מסמנת לי לצאת אתה החוצה. יש לה משהו להגיד.

להדפסה