שָׁנִים עוֹבְרוֹת בֵּין אֲנִי הַהוּא וּבֵין אֲנִי הַהוֹוִי
כְּמוֹ חוּט שֶׁבֵּין שְׁתֵּי קֻפְסוֹת שִׁמּוּרִים,
מַעֲבִירוֹת אֶת הֵדֵי הַמִּלִּים שֶׁשֻּׁגְּרוּ בֵּין הָעֲמָדוֹת.
וְהַהַמְתָּנָה. לְמָה שֶׁיָּבוֹא. שֶׁיִּקְרָא בִּשְׁמִי. יַעֲבִיר דֶּרֶךְ הָאוֹתִיּוֹת
תַּמְצִיּוֹת קְטַנּוֹת שֶׁל מַשְׁמָעוּת
מֵהַמָּקוֹם שֶׁהַכֹּל מַתְחִיל וּמִתְהַוֶּה בּוֹ. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים.
הַחוּט הַזֶּה, שֶׁמַּעֲבִיר לְאָרְכּוֹ אֶת הַתֶּדֶר הֶעָדִין
וְהַמִּלִּים נָעוֹת עָלָיו כְּמוֹ נְמָלִים שְׁקוּפוֹת.
אֲנִי שׁוֹאֶלֶת אֶת הַיַּלְדָּה הַהִיא, מָה הָיִית רוֹצָה לָדַעַת
בְּלִי שֶׁיַּבְהִיל אוֹתָךְ,
וְהִיא שׁוֹתֶקֶת.
וְאַחַר כָּךְ הִיא אוֹמֶרֶת, לוּ יָדַעְתִּי הַכֹּל
הָיָה נִכְבֶּה בִּי תֶּדֶר הַגַּעֲגוּעַ.
.
הַמְּשׁוֹרֵר הַהוּא, שֶׁמֵּרִים מִטְפַּחַת וְקַד בִּפְנֵי שִׁיטָה אֲפֹרַת עָלִים,
הַאִם הוּא הִצְלִיחַ לִישֹׁן אֵי פַּעַם, עִם כָּל הַמִּלִּים שֶׁצּוֹעֲקוֹת בְּתוֹכוֹ.
עִם כָּל הַחֲרוּזִים הַמְּבַקְּשִׁים לָהֶם אָח, כְּמוֹ יְתוֹמֵי מִלְחָמָה.
מֵאֵיפֹה הַמִּלִּים הַשְּׁקֵטוֹת לְכַסּוֹת עַל כָּל הַמְּהוּמָה
בְּלִי לְשַׁקֵּר.
