מִישֶׁהוּ מְנַסֶּה לְהָבִין אֵיךְ אָדָם חֲסַר דְּמוּת
יָכוֹל לִהְיוֹת בֶּן דּוֹד שֶׁל עַצְמוֹ,
וּבוֹ זְמַנִּית סַבְתָּא, נֶכְדָּה, אַחְיָן וְחָמוֹת
שֶׁל אָבִיו שֶׁהוּא בְּעֶצֶם גַּם אִמּוֹ.
וְאֵיךְ רְאוּבֵן הִתְחַתֵּן עִם שָׂרָה
אָחוֹת שֶׁל רִבְקָה שֶׁהִיא אִמָּא שֶׁל דָּן
בִּזְמַן שֶׁהוּא בִּכְלָל מֵת אֶתְמוֹל, כַּמָּה נוֹרָא
אַחֲרֵי שֶׁנִּשָּׂא לְלֵאָה. קֶשֶׁב וְרִכּוּז לְאָן?
אֵיךְ הָאָח הַמֵּת הִתְחַתֵּן לִפְנֵי הַחַי,
וּמִי מִתְחַתֶּנֶת עִם אָח שֶׁלֹּא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ,
אֲבָל אֲנִי קוֹרֵא לָכֶם אֲהוּבַי, אֶחָי,
(מַמָּשׁ אֶחָי, מֵאָבִינוּ אַבְרָהָם, לֹא כִּמְעַט, לֹא כְּמוֹ.)
שׁוּם צָרָה לֹא מִסְתַּתֶּרֶת בֵּין דַּפֵּי מַסֶּכֶת יְבָמוֹת,
לֹא חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה וְלֹא עֶשֶׂר, לֹא בִּלְבּוּל וְלֹא שְׁחִיקָה
רַק דְּרָכִים מִתְפַּתְּלוֹת וּקְצָת מְהוּמוֹת,
וְשָׁם, שָׁם בְּדִיּוּק טַעַם הַחַיִּים, הַגְּמָרָא הַמְּתֻקָּה.
תִּתְמַכְּרוּ לָזֶה וּתְגַלּוּ שֶׁגַּם אַתֶּם
יְכוֹלִים לִהְיוֹת הָאִישׁ שֶׁהוּא עַצְמוֹ אָבִיו וְיַלְדּוֹ גַּם יַחַד
לוֹמֵד, מְלַמֵּד, צוֹהֵל וְקָשׁוּחַ, פּוֹתֵחַ וְחוֹתֵם,
חֶדְוַת הַהֲבָנָה, אַהֲבַת הַקּוּשְׁיָא, קָדִימָה יְבָמוֹת – בְּלִי פַּחַד!
2 תגובות
נפלא!
ממש יפה!