אֶתְמוֹלִים

בַּחוּץ נוֹזֶלֶת הַשָּׁנָה

עַל הַגַּגּוֹת

וְאַתְּ פּוֹעֶרֶת חַלּוֹנוֹת

בְּכָל זֹאת טִפּוֹת אַחֲרוֹנוֹת.

הַשָּׁמַיִם פָּרֹכֶת כֵּהָה וְשׁוֹתֶקֶת

וַעֲנָנִים מִמַּבָּט שֵׁנִי.

הַזְּמַן נִגָּר מֵהַקְּצָווֹת

נָמֵס עַל לְחָיַיִךְ

כָּכָה אַתְּ נִכְתֶּמֶת

כָּכָה אַתְּ נֶחְתֶּמֶת

חַכִּי

נַסִּי לִנְשֹׁם אֶת הַמִּלִּים

מָחָר עוֹד יִנְבְּעוּ בָּךְ

אֶתְמוֹלִים