בלימי זונאבנד

נְחָשִׁים הִתְפַּתְּלוּ בְּקֶצֶב


אֶל מִנְהֶרֶת הַמִּקְלָט הַצִּבּוּרִי.


הָרַכֶּבֶת עָצְרָה בָּעִקּוּל

בְּעִיטַת הַשַּׁבָּת אֶל שְׁבוּעַ הַחֻלִּין


הַיְדַעְתֶּם כִּי בְּכוֹחָהּ לְהַעֲמִיד אָדָם בּוֹדֵד בָּרְחוֹב


מֶרְחַק קְצָת פַּרְסָאוֹת מִבֵּיתוֹ,


וְהוּא תָּמֵהַּ מָה וְאֵיךְ יַעֲשֶׂה כָּאן

מוּל הַפָּרֹכֶת הַלְּבָנָה


בְּדִמְמָתָהּ שֶׁל חֻפַּת עוֹלָם


עֵת רָצוֹן לְהִתְעוֹרֵר.

אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁמָּצָאת מָנוֹחַ


בְּהֶמְיַת הַשָּׁלוֹם, בְּגִרְגּוּר רַחֲמִים.


עוּפִי עוּפִי

קְרָעִים חַסְרֵי מִשְׁקָל


דּוֹאִים עַל כַּנְפֵי הַמִּקְרֶה.


הִתְבַּדְּרוּת רַנְדּוֹמָלִית לְכָל רוּחַ.

טִפַּת הַסָּפֵק


הִבְרִיחָה אֶת עוֹבְרֵי הָאֹרַח הָלְאָה מִיִּסּוּרֶיהָ. 


בַּד בְּבַד הִשְׁתַּכְּרוּ מִמְּרִירוּתָהּ הַמְּעַנֶּגֶת.

שׁוּלִי רַנְד שָׁאַל הַבֹּקֶר 


הֲלֹא תִּשְׁמַע אֶת יְתוֹמֶיךָ 


וְהוּא בָּכָה, צָעַק, דָּרַשׁ שֶׁכְּבָר תִּתְרַצֶּה.