
הָבָה לִי בָּנִים
שֶׁלֹּא אָמוּת עַל אֵם הַדֶּרֶךְ,
שֶׁלֹּא אֶצְפֶּה בָּהּ אֲרֻכָּה,
שֶׁלֹּא תִּשְׁקַע הַשֶּׁמֶשׁ טֶרֶם
הַלֵּדָה.
שֶׁלֹּא אָמוּת עַל אֵם הַדֶּרֶךְ,
שֶׁלֹּא אֶצְפֶּה בָּהּ אֲרֻכָּה,
שֶׁלֹּא תִּשְׁקַע הַשֶּׁמֶשׁ טֶרֶם
הַלֵּדָה.
לא רצינו לפקוח את העיניים לאבא, העדפנו גם אנחנו להמשיך יחד איתו בחושך. האור של אמא היה מלחיץ, הרבה צללים התפרעו בו.
אני קרובה יותר לגיל של אמא של אילה. ויש לי ילדים קטנים ואני נהנית להיות איתם. אני מפחדת שהם יגדלו, לא רוצה להיות לבד. לא רוצה את זה בכלל. אבל אני אתגבר על זה, נכון? כמו שהתגברתי, שאני מתגברת עכשיו, ונפרדת מנתי. ואני אהיה לבד.
שֶׁלֹּא אָמוּת עַל אֵם הַדֶּרֶךְ,
שֶׁלֹּא אֶצְפֶּה בָּהּ אֲרֻכָּה,
שֶׁלֹּא תִּשְׁקַע הַשֶּׁמֶשׁ טֶרֶם
הַלֵּדָה.
הָעוֹלָם הַמְּדֻיָּק, בַּעַל הַנִּסָּיוֹן, הֶחָכָם וְהַוָּתִיק
הַתַּרְבּוּת הַמִּצְטַבֶּרֶת כְּמוֹ כַּדּוּר שֶׁלֶג
חָכְמַת הַדּוֹרוֹת, מִשְׁפָּחוֹת עֲנֵפוֹת
טִינוֹת וַאֲהָבוֹת בְּרִבִּית דְּרִבִּית
הַפַּחַד תּוֹפֵס בְּלֵילוֹת מִלְחָמָה
כִּבְקֶרֶשׁ חַיָּיו:
רַעַם מִתְגַּלְגֵּל אַחַר הַבָּרָק הוּא
לַהַט חֶרֶב חַדָּה הַמִּתְהַפֶּכֶת
הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’