“אני אעשה את זה לפי הקצב שלי, אייניקל!” הודיעה לו אוליז בטון חריף, “הפציינטים שלי...
תפריט
ולפתע דומה היה בעיניו כי שבה מן האופק. תחילה היתה נקודה קטנה בשמים הכחולים, אחר קרבה דמותה במהירות ועמדה באויר. כה ברורה היתה, עד כי יכול היה סבא אליפלט להביט בעיני החרוזים שלצדי ראשה הקטן.
הצמיגים צורחים על האספלט והן נבלמות מילימטר לפני עמוד תאורה. ורה חיוורת כמו ענני הנוצה שמשייטים בשמים. היא אוספת את החפצים שלה ויוצאת החוצה. אנשים מתחילים להתגודד. היא הולכת משם. ורה קוראת אחריה. היא לא עונה.
מִדְשָׁאָה פְּסֵידוֹ יְרֻקָּה, מַמְטֵרוֹת עִם מוּסַר עֲבוֹדָה יָרוּד.
שָׁרָשִׁים חֲשׂוּפִים שֶׁל דֶּשֶׁא מַבְרִיחִים רַגְלַיִם יְחֵפוֹת.
מִסְגֶּרֶת מַתֶּכֶת צְבוּעָה בְּאָדֹם מְקֻלָּף וְנַדְנֵדָה שְׁבוּרָה.
הצטרף לניוזלטר שלנו:
הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’
