בָּאתִי לְדַבֵּר אִתְּךָ, לְסַפֵּר לְךָ אֶת תְּלָאוֹת הַיּוֹם וְהַשָּׁבוּעַ,
וְלָתֵת לְךָ רְשִׁימָה, שֶׁתִּתְפַּלֵּל עָלַי
וְתִשְׁמֹר לִי בַּצַּד מִמָּה שֶׁאַתָּה מְחַלֵּק לְכֻלָּם.
וְאַתָּה אָמַרְתָּ, חַכִּי.
מהצד השני היה הקול של אבא עולה, חזק וחם, מסלסל, מרגיש בבית. אבא לא שתה תה עם ביסקוויטים. הוא נבלע בתוך הפיוטים והוביל את כולם אחריו.
מרחוק היא רואה את שלמה עם הילדות. היא רצה אחריהם אבל הם מתרחקים. היא חוזרת למדשאה ואין שם אף אחד. היא רוצה לחזור הביתה אבל לא יודעת את הדרך.
בָּאתִי לְדַבֵּר אִתְּךָ, לְסַפֵּר לְךָ אֶת תְּלָאוֹת הַיּוֹם וְהַשָּׁבוּעַ,
וְלָתֵת לְךָ רְשִׁימָה, שֶׁתִּתְפַּלֵּל עָלַי
וְתִשְׁמֹר לִי בַּצַּד מִמָּה שֶׁאַתָּה מְחַלֵּק לְכֻלָּם.
וְאַתָּה אָמַרְתָּ, חַכִּי.
בַּת קוֹל קוֹרֵאת לִי
מִגֵּיא נֶעֱלָם.
אוֹמֶרֶת: לֵךְ לְךָ
מֵעָתִיד דֵי מֻבְטָח
הצטרף לניוזלטר שלנו:
הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’