לא היה לי מושג על מה שוחח איתם אבא שלי בפגישה הזאת. האם הוא בחן...
תפריט
ביום שישי כל הפינות הופכות לחדרים והחדרים הופכים להמון פינות. במילים אלו אני מנסה להסביר את הבלגן שמסתחרר בחלל. קבוצות וזוגות מפוזרים בבית. כל המשפחה מתארחת אצלנו בחג. כולם כולל כולם, וזה אומר שהחדרים מלאים עד אפס מקום. החדר שלי מחוץ לתחום, תודות להבנה של אבא ואמא.
“אז מה שלומך?” הוא שואל. אני מתלבטת לרגע מה לענות. מצוין, ברור, מה יכול להיות שלומי בסיטואציה הבנאלית לגמרי והיומיומית הזאת. בסוף היו גביניות במאפיה ואכלתי אחת ועכשו אני מצטערת על כך עד עמקי נשמתי.
כָּל הַמִּלִּים הַשְּׁכוּחוֹת גֻּיְּסוּ
נִלְחָמוֹת בַּכְּאֵב וּבַפַּחַד.
גְּדוּדֵי בִּטּוּיִים הֻלְחֲמוּ,
קוֹרְאִים תִּגָּר עַל אַהֲבָה
הַשְּׁקִיעָה נִצְבְּעָה בְּכָתֹם
בְּאֵפֶר כּוֹכָבִים מְיֻתָּם.
פְּתִיל תִּקְוָה דּוֹעֵךְ עִם הַתֹּם
גַּם הָאוֹר הָפַךְ מְיֻתָּר.
הצטרף לניוזלטר שלנו:
הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’
