כָּל הַמִּלִּים הַשְּׁכוּחוֹת גֻּיְּסוּ
נִלְחָמוֹת בַּכְּאֵב וּבַפַּחַד.
גְּדוּדֵי בִּטּוּיִים הֻלְחֲמוּ,
קוֹרְאִים תִּגָּר עַל אַהֲבָה
עמדתי לחגוג את פורים רווקה. שוב. בשנה שעברה היו לי תקוות שפורים הבא יהיה אחר, אבל שמחתי כל כך לראות שזירת השידוכים לא הרסה אותי לגמרי, ובשום מחיר אני לא מוותרת על העקרונות שלי כדי לבוא כלה לחג. קרה כשהייתי בת חמש. הספקתי לגדול מאז.
אני מציצה עליה מבין חרכי האצבעות. בטח שהציעו לה שידוך. כזאת יפה וחלומית הילדה הזאת. אי אפשר להפסיק להסתכל עליה. שום לאות אין בה, שום היסטוריה לא חקוקה בפנים.
כָּל הַמִּלִּים הַשְּׁכוּחוֹת גֻּיְּסוּ
נִלְחָמוֹת בַּכְּאֵב וּבַפַּחַד.
גְּדוּדֵי בִּטּוּיִים הֻלְחֲמוּ,
קוֹרְאִים תִּגָּר עַל אַהֲבָה
הַשְּׁקִיעָה נִצְבְּעָה בְּכָתֹם
בְּאֵפֶר כּוֹכָבִים מְיֻתָּם.
פְּתִיל תִּקְוָה דּוֹעֵךְ עִם הַתֹּם
גַּם הָאוֹר הָפַךְ מְיֻתָּר.
בָּהָר בֶּעָשָׁן בַּעֲרָפֶל בַּשֶּׁלֶג הַכָּבֵד
בַּבָּרָק בַּגְּשָׁמִים בַּתַּת קַרְקַע בְּחֶרְדַּת הָעָם
קוֹל ה’ בַּחַיָּל
הצטרף לניוזלטר שלנו:
הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’