
בָּאָה בַּיָּמִים
בַּלַּיְלָה הַהוּא
שׂוֹחַחְנוּ עַד הַשָּׁמַיִם
וְהַקְּמָטִים הַזְּעִירִים

בַּלַּיְלָה הַהוּא
שׂוֹחַחְנוּ עַד הַשָּׁמַיִם
וְהַקְּמָטִים הַזְּעִירִים

בראש שלי ראיתי את הבחור משבוע שעבר. את ההוא מלפני שבועיים. ואת הכסף בחשבון שיכול לממן משכנתא, רכב ומעונות. אבל יש לי טיסה לפראג עוד שבועיים. את נוסעת לפראג? היא שואלת קצת בשקט. אמרתי שכן, עם חברה. אה. היא אמרה. כיף לך.

אני מכריחה את עצמי לא להרים גבה. לא מתאים ליוסף חיים לא לדאוג יותר לשמור על הצוות מעודכן. אבל אני נזהרת לא לומר מילה. רק זה חסר לי שהוא ייקח את זה כהוכחה נוספת לכך שהוא צריך יותר עזרה ממני, לא פחות.

בַּלַּיְלָה הַהוּא
שׂוֹחַחְנוּ עַד הַשָּׁמַיִם
וְהַקְּמָטִים הַזְּעִירִים

מוּל הַפָּרֹכֶת הַלְּבָנָה
בְּדִמְמָתָהּ שֶׁל חֻפַּת עוֹלָם
עֵת רָצוֹן לְהִתְעוֹרֵר.

רֶגַע לִפְנֵי יְרוּשָׁלַיִם
לִפְנֵי הָעִיר שֶׁכְּבָר סוֹעֶרֶת
תִּשְׁבְּרִי יָמִינָה
תִּסְתּוֹבְבִי קְצָת סְבִיב עַצְמֵךְ
הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’