נֶחָמָה פּוּרְתָּא נִרְשְׁמָה בֵּין פְּעִימוֹת הַמְּשֻׁחְרָרִים
אַחַר כָּךְ הָלְכָה לְאִבּוּד בְּכִכַּר הַמּוֹחִים
לָאַחֲרוֹנָה נִצְפְּתָה בְּפֶתַח בֵּיתָהּ
בְּאַשְׁמֹרֶת הַחֹשֶׁךְ הַשְּׁנִיָּה
הבהיר והכהה שהביאו אותי הנה צפו במתרחש וניגשו להרגיע אותו. הם הושיבו אותו אתם בספסל שמתחת הפסיפס ליד פתח חדר האוכל. זה השתיק אותו למספר רגעים עד ששוב דיבר, קצת אליהם קצת אלי, על ‘הדוסים האלה’ ו’הפינגווינים’. תוכי בער מתחושת עלבון, וחשדתי שגם השניים הללו שדואגים להשאיר אותו רגוע נהנים שהוא עושה להם את העבודה.
הצטרף לניוזלטר שלנו:
הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’