היא היתה אשה מיוחדת. אף פעם לא חשבה על עצמה. התמסרה כל כולה לתורת בעלה. עבדה קשה כדי שיוכל לשבת וללמוד בשקט. אהבה לשתות בירה. היו לה המון תיקים ונעליים. היתה קונה גם כשלא היה כסף. אשה מיוחדת. נדירה. טיפלה בילדות במסירות. גם כשהיתה בדיכאון. ידעה להסתיר היטב את חטאיה. שמעה בסתר שירים לועזיים. אשה גדולה. אבדה גדולה.
המקום נראה לה מוכר. כאילו היתה בו כבר. היא לא זוכרת מאיפה. העמוד האפור. המסילה. הספסלים. אולי זה רק נדמה לה. כל התחנות באירופה דומות. כל אירופה דומה. הכל דומה.
באוזניים שלה איימי וויינהאוס שרה “Back to Black”. הקול שלה מגרד לה באוזן. מוציאה את האוזניות במשיכה חזקה. היא לא צריכה לשמוע עכשיו שירים. עדיף שתגיד וידוי.
הצטרף לניוזלטר שלנו:
הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’