שמורות עיני מרים ביקשו להיעצם. אבל לא, היא לא תירדם שוב; זו היתה תקלה. היא תעביר את הזמן השקט והקדוש הזה כאן ורק כאן. שום אחות לא תשכנע אותה לפרוש לישון. גם לא אביה.
לא מזמן קניתי בובו, לא מלא מדי, אבל מספיק מלא כדי שאמא לענות יפה תשתתק ותנעץ בי מבט שאומר, ‘זה שאני לא מתעלפת פה עכשו, זה רק בגלל שאני חושבת שזה לא מנומס לעשות דרמות, אבל זו התגובה ההולמת לסיטואציה הזו.’
בסופו של דבר את נשלחת אחר כבוד למסלול גרפיקה. בתחילה חשבה היועצת שכדאי לך מזכירות, אבל המינהלי לא יצא לך חזק בכלל והאמנותי כן, אז בפקפוק רב היא ממליצה לך על המסלול האמנותי היחיד שיש בסמינר, ורק מסייגת שאם את לא מתחברת, אז יכול להיות שדוקא כן יעבוד לך מזכירות או ניהול משרד או איך שלא קראו לזה שם.
“יום אחד נחזיר את הזמן שאבד. כשאני אהיה בעזרת השם אמא לילדים ונפרום בגדים ישנים ונתפור להם חדשים, אולי כן נדבר על מה שהיה. תספרי לי דברים שאני עדיין לא יודעת. על המחלה שחזרת ממנה אז, ועל המחלה שחזרת ממנה היום. אבל לא עכשו. עכשו את צריכה לחזור להיות את.”
אני עונה את כל התשובות הנכונות, מסבירה שכבר ניסיתי. לאה מתעצבנת כי נראה לה שלא ניסיתי מספיק. אולי היא צודקת, אבל כמה נג’זית את יכולה להיות. את מוכרת, לא סוהרת, לא מוציאה להורג. אין לך הכשרה לזה.
היא לא היתה צריכה להפגין ילדותיות כזאת. אמא שלה לא חוזרת היום הביתה מבית היולדות עם תינוק. היא עוברת מהחדר הפרטי שלה בקומה אחת בבית חולים הדסה, לחדר השינה שלה בקומה השניה של משפחת הלפרין. לא יסתובבו פה רופאים, אבל כן תהיה אחות.
אני יכולה לכתוב את ספר התגובות השלם לשם שלי. אני זוכרת חזק את התגובה של רחלי. אמרתי לה ‘גוגו’ היא שאלה ‘איך?’ אמרתי לה ‘גוגו, יהודית כלומר, אבל זה גוגו.’
היא שתקה רגע ואז חייכה, ‘אני אוהבת את זה.’ היא אמרה. ‘זה מוזר כמו התיק שלך.’
“בטח, בטח.” היא נראתה מתוחה כשפערה עוד יותר את הדלת למעני, ותהיתי מה היא יודעת. האם מאיר בכלל הגיע לכאן, או שהוא משוטט בינתיים ברחובות עד שיהיה מאוחר יותר? ואם בא, מה אמר לה? מה היא חשבה על הנוכחות העצמאית שלו אצלם בבית בשעה כזו?
כבר שבוע אני עוטפת באיפוק כל נושא שאנחנו מדברים עליו, רושמת לעצמי נקודות דמיוניות על כל שיחה שבה הצלחתי להתעלם מהנושא ולא להעלות אותו שוב. איך זה הוגן שכל מה שהוא זוכר מההתגברות המתישה שלי הוא שבתחילה כן שאלתי?
הצטרף לניוזלטר שלנו:
הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’