סיפורים בהמשכים

אוקיאני – פרק ה’

אני נשרכת אחרי האירופאים הפוסט־מודרניים שלי במדבר, מה שזה לא יהיה שעישנתי כבר ממזמן התאוורר מתוך המוח שלי, ואתו גם כל האומץ והשובבות. זה מזכיר לי את מסע סיום הקורס בצבא. חשוך וקר, ויש הרים מסביב, ואני עדיין סובלת מפיגור טופוגרפי עמוק, ככה שלא אבין עוד עשר מטר מאיזה כיוון בכלל הגעתי, ומעל הכל, שבת היום, שבת.

המשך קריאה

קיץ ארוך מדי – פרק נ”ח

היא תהתה אם לבנות האלה אין בית. כי הן הולכות ביחד. זה מוזר שבנות שאין להן מקום לישון עוזרות למי שהמצב שלה יותר טוב משלהן. אבל לא הצליחה לאמוד עוד את ההיגיון של הדברים. כשלה אל מצע הקרטונים ועצמה את עיניה, נסחפת לתוך שינה טרופה ונטולת חלומות.

המשך קריאה

אוקיאני – פרק ד’

אני מסתכלת על פניה העגולות, על חישוק הכסף שבאפה, על עיניה המתרוצצות אנה ואנה, ומבינה שאלמלא ההיררכיה שאליה הורגלה מילדותה היא היתה שופכת לי את הבירה הזאת על הראש, רק בשביל עשר שניות העיכוב שהמענה המתמהמה שלי שווה עבורה.

המשך קריאה

קיץ ארוך מדי – פרק נ”ז

העתיד היה מלא משוכות בלתי עבירות, ולאחריו השתרע אופק אפור ושטוח. השנים הבאות יהיו רצף של מאבקים. על מיטה בלילה, על פרוסת לחם, על מעיל בחורף. כל הדברים הכי פשוטים יהיו מלחמה. ובסוף, הכי הרבה יצא ממנה מוכרת בגדים או קופאית.

המשך קריאה

אוקיאני – פרק ג’

כשאני יוצאת סופסוף ממבנה שדה התעופה, ועדיין לא שדדו וגם לא כייסו אותי, אני מרגישה תחושת הישג. אני מתחילה במשא ומתן משולהב עם אחד מנהגי המוניות, עד שאני קולטת שאנחנו מתווכחים עכשו על ארבע אגורות, ואני נכנסת למונית שלו. אני אומרת את צמד מילות הקסם שלימדו אותי רבותי, והנהג חוזר עליהן כמו תוכי מאושר

המשך קריאה

קיץ ארוך מדי – פרק נ”ו

הראש שלה קצת הסתחרר, לרגע הניחה את ראשה על דופן התחנה ועצמה את עיניה. פתאום לא היה אכפת לה כלום. מחר היא צריכה לקום מוקדם, אבל זה היה התפקיד של מי שהיא היתה מבחוץ. מי שהיא היתה מבפנים, באמת, ישבה כאן והשקיפה על הרחוב, סופגת לתוכה את קולות הלילה. צעדים רחוקים, אנחות של תנשמות. והיה לה טוב. מהלב נשר לה משא של טון.

המשך קריאה

אוקיאני – פרק ב’

היא תמיד היתה דמות קצת קומית, קצת טראגית, והיה קשה בכל רגע נתון להחליט לאיזה מהקטבים הללו היא נוטה יותר. היתה מעירה אותנו בבקרים בחצאי אופרטות טרופות מעברה הרחוק, מתחילה ואז משתתקת כשנזכרה איפה בדיוק היא נמצאת.

המשך קריאה

קיץ ארוך מדי – פרק נ”ה

כשהיתה קטנה, אמא היתה יושבת לידה, משדלת אותה להכניס לפה כפית ועוד כפית. מתוך חום היה נדמה לה שמפלצות היו באות לטרוף אותה. ואמא היתה אומרת לה שהן לא כאן. שהיא גרשה אותן. ושאם היא תאכל הכל הן יראו כמה שהיא חזקה ולא יחזרו. והיא האמינה לה והתאמצה לגמור הכל.

המשך קריאה

אוקיאני – פרק א’

רגש אוקיאני הוא תחושה של התמזגות עם משהו נצחי ואינסופי, כמו אוקיאנוס. רגע של חסד עליון, שבו הכל נראה שהוא בדיוק כפי שהוא צריך להיות. חוויה ראשונית של נגיעה במשהו שמעבר למציאות הגשמית.

המשך קריאה

הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’

תוכן מרתק ממיטב הכותבים החרדים –  אצלכם בתיבה מידי יום חמישי.
דילוג לתוכן