עדינה רצתה להתחתן. גם מכל הסיבות הרגילות של בניית משכן לשכינה וחבר טוב לחיים וכל זה, וגם בשביל להיפטר מסאגת החגים השנואה עליה. אנחנו נעשה חגים בבית, הבטיחה לעצמה. אין שום סיבה לנסוע רחוק, להטלטל בדרכים, לישון בתנאים לא נוחים לאורחים ולמארחים.
היא רצתה לספר להם. מאד רצתה. אבל לא היו לה מילים. ניסתה לנסח אותן – אבל בכל הספרים שקראה אי פעם לא היו המילים שיכולות לספר מה קרה. היא חשבה שאולי בכלל אין בעברית מילים בשביל כאלה דברים, ושתצטרך לחכות עד שתהיה גדולה ותדע המון אנגלית כדי לספר את זה.
הצטרף לניוזלטר שלנו:
הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’