אין לי בעיה להרפות מדברים. אני לא אמא שלי. אבל כשאני לא מבינה משהו אני לא עוזבת אותו. בחיים שלי לא שמעתי טיעון כזה. שמעתי, משעמם. שמעתי, לא אמין. שמעתי, רדוד. דל. צעקני. מלודרמטי. אבל נקי? ממתי ספר צריך להיות נקי? מה הוא, חדר במלון?
ככה יצא שפגשתי את מינה. והיא, אחרי שהבינה שאין איריס, הצטנפה לה בפינה במצח דאוג וניסתה להתרכז באחד התשבצים שלה. רציתי להרגיע אותה אז אמרתי שאני מעודכנת לגבי האירועים ושיהיה בסדר. היא הרימה את עיניה לרגע ואמרה, בעזרת השם. וחזרה לתשבץ. לא שאלה שום דבר. גם לא איך קוראים לי.
מינה אומרת שהיא לא יודעת מה בדיוק הקפיץ לה את השאלטר. אני אמרתי לה, מינה אנשים מאבדים שליטה פה ושם. בדרך כלל בבית ולא בטבורו של יום עבודה אבל מאבדים. ומינה אמרה, לא אני. לא אני. ואני אמרתי לה שאם זו הפעם הראשונה שהיא מאבדת שליטה אז החיים שלה תותים.
מינה חזרה לדקלם ביקורות ספרים ולמנות כוכבים בסולמות מבקרים עד שהגיע זוג אחד וחיפש את הספר הכי איני שיש. מינה שלחה אותם אל שולחן החדשים אבל הם נתלו בה כמו אורנגאוטן ודרשו את דעותיה והיא דקלמה המלצות בשם אומרם אבל הם, עיקשים שכמותם, לא הסתפקו בכך ושאלו שוב ושוב: אבל מה את חושבת.
ומה אם התפקיד ידרוש מעבר ליכולותיה? ומה אם יאתגר את גבולותיה? ומה אם יזמן לה אינטראקציות בעייתיות? היא ביקשה מבעלה שיחליט. ממש התחננה. בבקשה, תגיד לי מה לעשות. הוא סירב ואמר, מצטער מינה. אני לא יכול להכריע בדברים שאני לא מבין בהם.
מינה לא הבינה למה צריך לסייג חכמה. כלומר, אם סייג פירושו מגבלה, למה להגביל דבר חיובי כמו חכמה. למה לאמא שלה מותר לאהוב תלמידות ללא סייג, ולה אסור להחכים ללא סייג. אבל מינה לא שאלה, כי לימדו אותה לא לשאול.
אחר כך נכנסה המרצה הראשונה ונהיה שקט מוחלט. ומינה השפילה מבט אל הלו”ז וראתה שכתוב ד”ר עמית שפיר, מומחית בינלאומית לשיווק ומכירות. וחרדה מאד וכעסה על עצמה: מה בדיוק חשבת לעצמך, שיביאו רבנית?
היא טרקה ספר אחר ספר אחר ספר, נשארת בלי כלום, ולאיריס (שדרשה הסברים) אמרה, אני רוצה להמליץ על ספרים שאני שלמה אתם. ואיריס חייכה את החיוך המכיל וקצת חשבה וקצת המהמה ואז אמרה, תראי, זה לא כל כך פשוט. אבל לא המשיכה את המשפט ופתחה את הנייד שלה, ודניאל גיחכה למינה באוזן ואמרה, בדוק שהיא מסמסת עכשו הצילו למנחה שלה בקורס הזה של ה, נו, של הזה, המוחלשים.
מינה לא יכלה לשאת את חוסר הידיעה. בשביל מה היא התחתנה? היא רוצה רב. כל האחיות שלה תמיד אומרות, בעלי הוא הרב שלי. גם היא רצתה לומר את זה אבל לפעמים זה היה קצת קשה. במיוחד בימים שהוא תיקן אגזוזים בחצר הבניין. לצערה של מינה, בעלה לא התיימר.
הצטרף לניוזלטר שלנו:
הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’