רוחמי

ולא יודעים איך. ובאמת איך יידעו, אם גם אני בעצמי לא יודעת מה נכון לי עכשו? לכו. אל תלכו. תחבקו. תתרחקו. צריכה אוכל. לא אוהבת אוכל של אחרים. לא רוצה טובות. מה הקשר לכסף? אנחנו לא עניים.

הילדים, הילדים. שרק לא ייפגעו. אני מוכנה לכל, ריבונו של עולם. אני מורידה את הראש.
אני לא יודעת כלום, לא אומרת כלום, רק מבקשת־דורשת ממך, שהילדים לא ייפגעו.
הבועה התנפצה באחת, אנחנו לא מוגנים בעליל. פתאום חשופים לעין כל, המסך נפתח בלי התראה, הסצנה הכי איומה מתרחשת עוד לפני שהשחקנים יודעים את תפקידם.

עושה קניות, שולחת ילדים לבית הספר, מקבלת אותם, שומרת על ניצוץ החיים למענם.
לא יכולה לפקח על התרופות, לא יכולה. לא יכולה לנהל שיחות עומק על תכלית החיים וסודם אל תוך הלילה וביום שאחריו, ותוך כדי לענות בסבלנות לילד ולפשר מריבות, לא יכולה. נקודה.

מבולבלת, מסרים כפולים, אשה טובה עושה רצון בעלה, מה זה להיות אשה טובה?
הרצון שלו לפעמים לא הגיוני, לא מציאותי. ולפעמים לא רוצה בכלל, כלום, גם לא לחיות.
ואני רוצה. לחיות. לא מכירה משהו אחר.

יַגִּידוּ


נֵס


אַתְּ יוֹדַעַת


שֶׁאֶצְלֵךְ


אֵין נִסִּים