אני שונאת להשאיר ילדים לחסדי שכנות שנכנסות להציץ. זה מלחיץ אותי ומאוד לא אחראי לדעתי. אבל אני לא רוצה להתווכח היום עם נתי. הוא צודק, לא נשאר לנו הרבה זמן להישאר ביחד, לפחות שהזיכרונות שלנו יהיו טובים.
אולי, כך הסקתי לעצמי בזמן שעליתי את המדרגות לכיתה שלנו, אולי יש לאבא של נחמה בעיה, ואמא של נחמה צריכה לעזור לו. מסכנה, היא לא יכולה ללמוד שום דבר, או לעבוד ימים ארוכים. והיא צריכה לטפל כל הזמן בילדים ובאבא, במקום להיות עם הילדים רק חצי שבוע.
“אני מפחדת שיש לנו בת,” בלעתי קצת רוק. לא יודעת מה התערבב בו שהוא היה מלוח קצת. “ושיגלו לי את זה, ואני לא אדע איך לומר לך.”
הצטרף לניוזלטר שלנו:
הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’