קיץ ארוך מדי – פרק ל”ו

אני עובדת!! היא צרחה, בקול איום ונורא שלא ידעה שקבור בה. אני עובדת! אני עובדת כי אתה לא נותן לי גרוש! כי אני נראית כמו קבצנית! כי לפעמים נגמר לי הערך צבור ואין לי לשלם באוטובוס! כי אני צריכה דברים ואתה כל הזמן אומר לי לא!
דרג את הכתבה

זה היה נשמע פשוט. היתה צריכה לנחש. שום דבר לא אמור להיות לה פשוט. 

התכוונה לבקש את תעודת הזהות מאמא שלה. ברביעי בבוקר היא בדרך כלל נשארה לעבוד מהבית, חשבה שתחכה שאבא שלה יעזוב ואז תבקש. אבל הבוקר כשהיא קמה אמא שלה כבר לא היתה. כנראה בגלל ההגשות של סוף החודש. ועכשו היא תקועה. ובמשרד הפנים אין תורים עד עוד חודשיים. והיא לא תקבל משכורת והכל ילך לפח. 

מה היא עושה עכשו? מה?

אבא שלה כבר יצא, אבל הוא בטח בבית הכנסת. אולי הז’קט שלו נשאר פה. בדרך כלל הוא מניח תפילין בבית ויוצא ככה לבית הכנסת עם הטלית, ואז הוא לא לובש את הז’קט של החליפה. נתנאל והלל כבר יצאו ללימודים. בדקה את השטח ליתר ביטחון ופתחה כדי סדק את הדלת של חדר ההורים. החדר היה ריק. סגרה אחריה את הדלת. הז’קט האפור היה שם בתוך כל העליהום שגדש את המתלה. הכניסה את היד לכיס העליון, תרה אחרי הארנק של אבא שלה. שלפה אותו מהכיס בידיים רועדות. 

מה את עושה כאן?

היא קפאה על מקומה. מאיפה לעזאזל הוא הגיע? הוא לא אמור להיות כאן עכשו. הוא אמור להיות בבית הכנסת. איך הוא חזר כל כך מהר? לא חשבנה נכון את הזמן. ואיך לא שמעה שנכנס?

היא קפאה על מקומה. מאיפה לעזאזל הוא הגיע? הוא לא אמור להיות כאן עכשו. הוא אמור להיות בבית הכנסת. איך הוא חזר כל כך מהר? לא חשבנה נכון את הזמן. ואיך לא שמעה שנכנס?

אה… אני… רק…

מה הארנק הזה עושה בידיים שלך? 

א… אני…

גנֶבת. הוא מסנן. הקול שלו קשה.

א… אני לא… הקול שלה נעשה יבבני. 

היא שונאת את זה שהיא נשברת. 

אני… רק… אני רק… רק… ת… תעודת זהות. 

הוא מתקרב לעברה עוד צעד. 

תעודת זהות? בשביל מה?

היא צריכה להגיד משהו. מהר. אף פעם לא היתה טובה בהמצאות. פליאה בטח היתה יוצאת מזה כמו איזה מאדאם פומפדור. היתה מייצרת שקר מהודר כזה, שהוא היה מתנצל שבכלל אמר משהו. 

אבל אבא של פליאה לא היה מכניס אותה למצב הזה.

בשביל מה? הקול שלו תובעני. 

אה… בשביל… 

היא תגיד את זה ודי. 

בשביל… חשבון… בנק.

חשבון בנק? מה חשבון בנק? למה חשבון בנק? 

אה… אני… בשביל אה… בשביל המ… המשכורת…

משכורת? איזה משכורת? 

אה… אני… עבדתי…

עבדת? איפה? ממתי את עובדת? 

א… אני… לא… כבר לא… 

מי הרשה לך ללכת לעבוד? 

א… זה רק…

הוא נעץ את אצבעותיו בכתף שלה וטלטל אותה בכח.

מה זה? ממתי את עובדת? ואיפה את מסתובבת, חתיכת רמאית ושקרנית? 

אני עובדת!! היא צרחה, בקול איום ונורא שלא ידעה שקבור בה. אני עובדת! אני עובדת כי אתה לא נותן לי גרוש! כי אני נראית כמו קבצנית! כי לפעמים נגמר לי הערך צבור ואין לי לשלם באוטובוס! כי אני צריכה דברים ואתה כל הזמן אומר לי לא!

הפנים שלו התאדמו בכעס. 

את. לא. תדברי. אלי. ככה

היא נסוגה אל הקיר, מגנה על עצמה בידיה.

את. לא. תדברי. אלי. ככה. שומעת? 

אף פעם לא הכה אותה. חוץ מכמה חבטות מאחורה כשהיתה ממש קטנה. במיוחד כששיקרה. אבל עכשו הוא כעס באמת. הפחד שטף אותה. היא באמת עברה את הגבול. 

והיא לבד כאן מולו. 

כבר לא אכפת לה. כל הכוחות כבר נזלו ממנה החוצה. 

ואתה לא תקרא לי גנבת. הקול שלה יוצא לה מהגרון צרוד ומשונה. לא צריכה את הכסף שלך. 

איפה את עובדת? הוא שאל בקול קשה. 

היא משכה את הכתף, מנסה להשתחרר מאחיזת ידו. 

זה לא עניינך. ואני לא אתן לך את הכסף. 

כבר לא יכלה לעצור בעצמה. כאילו אישיות אחרת השתלטה עליה. כאילו איזו מפלצת מדברת מתוכה. תפסיקי עם זה. למה את מלבה אש. למה את לא סותמת? הוא… 

הוא מה? 

שיעשה מה שירצה. כבר אין לה מה להפסיד.

מי הרשה לך ללכת לעבוד? אה? הוא צרח. מה עוד את עושה מאחורי הגב שלנו? עם מי את מסתובבת? 

ואז זה חבט בה:

ילדת רחוב! מופקרת!

*

הוא יצא ונעל אחריו במפתח. סובב במנעול פעמיים. כדי שהיא לא תצא. לא תסתובב ברחובות. הזהיר אותה שלא תצא מהבית, שהוא כבר יחשוב עם אמא שלה מה לעשות אתה. 

לא היה אכפת לה. יש לה מפתח. אבל הכל כאב לה. לא ידעה שיכול לכאוב ככה. 

Stick and stones may break my bones, but words will never hurt me…

הדקלום המפורסם של המורה לאנגלית, כשמישהי היתה מתלוננת שמישהי אחרת פגעה בה-העליבה אותה-קראה לה בשמות…

המורה ליבי, את רצינית? מלים זה כואב נורא.

מכות עוברות איכשהו. מלים לא.

כמה שהיא שמרה על עצמה, מה זה עוזר לה. הכל נהרס לה. כל מה שהיא היתה פעם.

היא לא תבכה. היא לא תתפרק. 

אבל קודם כל היא חייבת לצאת מכאן. היא צריכה להודיע לפליאה. הן סיכמו להיפגש בדוידקה. זה פחות או יותר המקום היחיד שהיא הכירה. שלא תחשוב שרננה הבריזה לה. יש לה מספר טלפון שלה, אבל לפליאה אין דרך להתקשר אליה. תצטרך ללכת להתקשר מסבא. אבל אז סבא יגיד לאבא שהיא היתה אצלו. והיא תפתח עליה חזית חדשה. 

לא משנה. היא לא יכולה לתת לפליאה לחכות לה סתם. 

תגיד לסבא שהיא צריכה להודיע משהו דחוף בסמינר. 

רמאית ושקרנית. זה מה שנהיה ממנה. 

העצב ירד עליה כמו ענן. 

חיכתה עוד זמן מה. לוודא שהוא לא אורב לה מאחורי הדלת. פחדה אפילו להציץ מהחלון כדי לבדוק. מה היא תעשה עם עצמה? לסמינר אין טעם כבר ללכת. בטח לא עם החולצה המקומטת והפנים האדומות. 

חכתה עוד זמן מה. לוודא שהוא לא אורב לה מאחורי הדלת. פחדה אפילו להציץ מהחלון כדי לבדוק. מה היא תעשה עם עצמה? לסמינר אין טעם כבר ללכת. בטח לא עם החולצה המקומטת והפנים האדומות. 

עשתה את הדרך לבית של סבא. עברה את הכביש בלי להסתכל. מכונית נעצרה בחריקה ומישהו צעק עליה משהו לא ברור מהחלון. היא מלמלה סליחה והמשיכה לצד השני בלי להסתכל. 

היא רק קיוותה שסבא יהיה בבית, שלא הלך לבלות את הבוקר עם החברים שלו בקופת חולים. 

סבא פתח לה את הדלת. היא דילגה על מה שלומך סבא ואיך אתה מרגיש, ואמרה שהיא צריכה להתקשר דחוף. סבא נסוג מהדלת והחווה בידו באבירות לעבר הסלון. 

היא חייגה בידיים רועדות. מתבלבלת פעמיים. מחייגת שוב.

צליל ארוך, ואחר כך רשרוש, ופיצוץ קטן, נונשלנטי, חיסול חשבונות קטן עם המסטיק.

הי! הקול המוכר זורם אליה מהצד השני. פיסת אי לנחות עליה.

היא לא מצליחה לומר דבר.

הי, רננה? מה קורה?

בלי שרצתה, פרצה בבכי לתוך השפופרת.

image_printלהדפסה

לקריאה נוספת

שתפו אם אהבתם

9 Responses

  1. בום.
    מי אמר שאי אפשר להמציא מכונת זמן?!
    הפרק הזה החזיר אותי כמה חודשים טובים אחורה.

  2. כואב לי נורא.
    אבל זה כלכך הגיוני שזה יקרה,
    כמה היא יכולה להחזיק מעמד ולשמור הכל בבטן?
    באיזשהו שלב זה חייב להתפוצץ.
    וזה פשוט כואב לקרוא את מה שהיא עוברת, כלכך לא הוגן.

    בעייני זה לא גרסה נוספת של פיקסלים,
    כי עיקר האישיו בסיפור זה לא האם אבא אלים פיזית או רק רגשית.

    עיקר הסיפור עוסק בילדה שמתמודדת עם מעבר דירה וישוב, ולא מוצאת את עצמה.
    ויש לה הורים קשי יום- שלא נמצאים איתה בקשר, ואין להם מושג מה עובר עליה.
    ולרננה יש עולם רגשי עשיר, והיא מצליחה איכשהו להתמודד עם הכל-בכוחות עצמה,
    ומנסה למצוא דרכים איך לעזור לעצמה למרות זאת.
    ועוברת תהליך ארוך עם זה.
    ובעייני דווקא הפרק של היום יכול לתת תקווה, אם מסתכלים עליו בפרספקטיבה רחבה יותר,
    כי היא סופסוף מודה בשבר, היא הגיעה לנקודת קיצון, והיא הולכת לספר לפליאה מה עובר עליה, ואולי היא תקבל קצת אמפתיה ותמיכה.
    אבל גם אם לא- היא סופסוף תבין שמה שהיא חווה הוא לא תקין, והיא תנסה לחשוב איך להתרומם מהמקום הזה בכל זאת.
    אני מאמינה ברננה, היא יכולה להתמודד, יש בה כוחות אדירים.

    1. לולי חנוך ותמר נפרדו הילדות יכלו לגדול למציאות זהה של אמא בהישרדות עצמית ללא נוכחות אמיתית בחיי ילדיה. אבא מטיל האימה בבית גורם לבכורתו להיות חסרת בית במשמעות הרגשית. מכאן הדרך קצרה לנפילה עמוקה או עמוקה מידיי…
      דווקא המעבר דירה והמצב הכלכלי בעיניי הם לא טריגר מספק. לעומת זאת המצב בבית לבדו יכול להנפיק כזאת מציאות.
      רננה תצטרך לעבור תהליך לא קל כדי לאסוף את עצמה מחדש או שתשאר ילדת רחוב עם נשמה טובה.

  3. פרק שהופך את הבטן.

    אני דווקא לא חושבת שהאבא כמו חנוך. יותר שהוא אדם שלא מביע רגשות וכעת נמצא בתקופה מאוד קשה שמוציאה ממנו אגרסיות שלא היו בו. אבל אין ספק שרננה רעבה מאוד לחום ורגש. שמישהו יראה אותה.

    ופליאה, זה האסון שלה, לא גלגל הצלה אבל כל כך טבעי שהיא נשענת עליה..
    אני חושבת שזה הסיפור הכי טוב שקראתי אי פעם.

    1. אני חושבת שהאבא הוא פשוט מהדור הישן
      שמשכורת של הילדים אוטומטית שייכת להורים
      והילדים הם סוג של “רכוש” של ההורים, במחילה מנפשותיכם המעודנות.
      ככה זה היה פעם. וככה הורים מבוגרים התרגלו כי זה מה שהם ראו בילדות. זה איך שגידלו אותם וזה איך שהם מגדלים את הילדים שלהם.
      אבל הוא כן רע. בטח שהוא רע. הוא לא רואה את הילדה שלו בגרוש, תסלחו לי!
      רננה לבד. לגמרי לבד. היא עוברת התעללות בכיתה והמפלט היחיד שלה זה – עם כל הכבוד לפליאה החמודה באמת – ילדת רחוב שגדולה ממנה בתזכירו לי כמה שנים?
      היא מפגרת חברתית מאחורי כולן ואין לה שום אפשרות לזכות בהערכה ואהבה מבנות נורמליות בלי להיראות לפחות קצת כמוהן כי אין מה לעשות, ככה זה העולם.
      היא הזיעה ועבדה קשה ופעם אחר פעם הוא בא ברגע האחרון ומרסק לה את הכל. הוא צריך להוציא ולהביע רגשות וכל שאר המילים היפות והאופנתיות האלה?! שיעשה את זה על שק אגרוף, לא על הבת שלו!!!! לא אכפת לי איזה בן אדם הוא בנורמה, אבל שירד מהגב שלה ושל המשפחה שלו באופן כללי. אני צופה שרננה הולכת לעזוב את הבית או לעשות משהו אחר בסגנון כדי להתנתק מאבא שלה – שזו, לפי איך שהמצב נראה כרגע, הדרך היחידה שלה להגשים את החלומות שלה ולהיות קצת נורמלית.
      אבל מה שהיא תעשה יוציא עליה שם עוד יותר גדול והיא תישאר קרחת מ2 הצדדים.
      (אני לא יודעת, אני חדשה פה באתר ולא מכירה את הסופרת, אבל יש עוד אפשרות דביקית וורודה להחריד – האבא מגיע אחרי כמה שעות להתנצל בדמעות ולתת לה את הכסף והם מתחבקים ושלום על ישראל. אבל אם זה מה שיקרה אני הולכת להיפגע קשות בשם הספרות. אבל עזבו, מי אני ומה אני)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’

תוכן מרתק ממיטב הכותבים החרדים –  אצלכם בתיבה מידי יום חמישי.
דילוג לתוכן