שתי בירות – פרק ט”ו

אתה לא חושב שאני צריכה שינוי? היא שואלת ולא מחכה לתשובה. העיניים שלה חצי עצומות והיא מדברת לאט. אולי גם לך מתחשק שינוי? מה אתה אומר שלמה? אולי נלך ללמוד משהו ביחד? אני מאמינה שהשם שלח לכאן את ברונר כדי לתת לנו סימן.

ירושלים 11:50

סמדר עונה לה מיד ונותנת לה שני מספרים. שניהם טובים. שניהם חכמים. שניהם עובדים עם חלומות. היא מסבירה לסמדר שלא דייקה. שהיא צריכה מישהו שיעזור לה לשכוח חלומות. סמדר חוזרת ואומרת: שניהם טובים.

עכשו היא צריכה לבחור. היא שונאת לבחור. אף פעם לא היתה החוליה הבוחרת מבין השתים. היא היתה התומכת, המהנהנת, המאשרת, המוציאה לפועל. רק אחרי שנפרדו הבינה שכוח הבחירה מעולם לא התפתח בה. מצאה את עצמה מתקשה בהחלטות פשוטות. מה למרוח על הלחם בבוקר, מה ללבוש, איפה לשבת באוטובוס. הרגישה כאילו מישהו תלש לה אונה אחת והשאיר אותה מוגבלת וחסרת אונים. אבא שלה ניסה לעודד אותה. הציע לה לראות בזה הזדמנות. תפסיקי להיות בבואה ותתחילי לפתח אישיות משל עצמך. תעשי היכרות עם ההעדפות שלך. תלמדי מה את אוהבת, מה את לא אוהבת.

נעלבה ממנו אז. אבא שלה חושב שהיא בבואה. שקעה בעלבונה. התבוססה בו. כל רגש שבו יכלה להתפלש התקבל בברכה. כל דבר שיעמעם את הגעגוע. הגעגועים צרבו בה. הגוף שלה זעק מקצה לקצה. אז גילתה לראשונה שגוף ונפש משמשים בה בערבוביה. הגעגוע כאב לה. הלכה לרופא. ספרה על כאבי ראש. על כאבי גב. על חולשה כללית. הרופא שלח אותה לבדיקות. הן לא העלו דבר. הכל היה תקין למעט ההרגשה שלה. רק שנים אחר כך קראה על כאבים פסיכוסומטיים ועל תסמונת הלב השבור. לאחר שהתוודעה למקור כאביה חדלה לחפש ישועה אצל רופאים וקופות חולים. וכששלמה טען פעם, אחרי שבוע של שיעולים שלא חלפו, שגם בבעלי לב שבור מפעם לפעם עלול להידבק איזה וירוס, נעתרה והלכה לרופא. מאז שבה לצרוך במשורה שירותי רפואה, הקפידה על המינימום ההכרחי ותו לא.

היא מודה לסמדר ומחפשת בתיק את הנטסטיק שלה. תנסה למצוא מידע על השמות שקבלה ותקבע עם אחד מהם. הנטסטיק לא נמצא. היא מתקשרת לרחלי ומבקשת ממנה לבדוק האם השאירה אותו על השולחן שלה. רחלי מתעלמת מהבקשה ומציפה אותה בשאלות. דורשת לדעת מה קורה, מה עבר עליה אתמול, למה לא הגיעה היום. היא מעדכנת את רחלי: עזבתי. הודעתי למרכוס. הוא רוצה לדבר. בקש שאחשוב. אבל אצלי זה סגור. את מוכנה בבקשה לבדוק אם הנטסטיק שלי נשאר על השולחן?

רחלי מתעלמת מהבקשה ומציפה אותה בשאלות. דורשת לדעת מה קורה, מה עבר עליה אתמול, למה לא הגיעה היום. 

הקול של רחלי מתרגש לה באוזן. היא רוצה להבין מה קרה. מזהירה אותה לא להיות פזיזה. משערת שזה קשור לחסכי השינה שלה. מזכירה לה שלא לוקחים החלטות הרות גורל במצב כזה. היא מסרבת להתרגש עם רחלי. אני עוזבת עבודה רחלי. לא עושה רילוקיישן לדרום קוריאה. את רואה את הנטסטיק שלי?

רחלי רואה את הנטסטיק שלה. היא רוצה לשלוח את התאומות, אבל רחלי חד משמעית. אם את רוצה לקבל את הנטסטיק תיאלצי לקבל גם אותי. את מדאיגה ואני חייבת לראות שאת בסדר. חמש דקות אני אצלך.

מנתקת את הטלפון והולכת לארגן את הסלון. בסדר, שתבוא. הטלפון מזמזם. המזכירה מהמרפאה. אומרת שחזרו הבדיקות. שאפשר לקבוע תור לרופא. לוקח לה רגע להיזכר. אה. הרגל. כן. היא מבררת אם אפשר להסתפק בתור טלפוני. המזכירה אומרת שתברר ותחזור ואליה. שלווה מוזרה שוררת בה. לא דואגת על הרגל. לא מוטרדת בעניין העבודה. לא אכפת לה שרחלי בדרך. 

שלמה מגיח חמוש בשני מגשי פיצה ובמיליון סימני שאלה. מארגן את הילדות הצוהלות במטבח וממהר לחפש אותה. היא על הספה בסלון, מחבקת כרית. מספרת לו שרחלי בדרך. שהיתה לה שיחה הבוקר עם אופי. שאולי תלך ללמוד משהו חדש. מתחשק לה משהו מעניין. שדברה עם סמדר ויש לה שתי המלצות לבדוק. שהיא לא מתכוונת למהר לחפש עבודה. שהיא צריכה לחשוב מה היא רוצה לעשות. שהיא מבינה שהיא צריכה לעשות שינוי.

שינוי, אומר שלמה. הקול שלו מבוהל.

אתה לא חושב שאני צריכה שינוי? היא שואלת ולא מחכה לתשובה. העיניים שלה חצי עצומות והיא מדברת לאט. אולי גם לך מתחשק שינוי? מה אתה אומר שלמה? אולי נלך ללמוד משהו ביחד? אני מאמינה שהשם שלח לכאן את ברונר כדי לתת לנו סימן.

סימן? הבהלה בקול של שלמה מעמיקה. מי גנב את האישה הרציונלית שלו? מי ילך ללמוד משהו ביחד? 

כן. סימן. אני מרגישה שאני מסובבת בסימנים. היא מתרווחת על הכריות. מתכרבלת בשמיכה האדומה. שלמה שולח מבטים חסרי אונים לכיוון המטבח, מקווה שהילדות מחוץ לטווח שמיעה. היא עוקבת בנינוחות אחר אי השקט שלו. נראה לי שאתה קצת עייף. אולי תלך לנוח? נדבר אחר כך.

נדבר עכשו, הוא אומר בקצרה. לעזוב עבודה, זה לא משהו שעושים ככה בלי להתייעץ, בלי לחשוב על…

למה בלי לחשוב? עם לחשוב. חשבתי על הכל. תקשיב. הטון החולמני שלה צובר אנרגיה. הפיצויים יספיקו לנו לכמה חודשים טובים. חצי שנה לפחות. בזמן הזה אני אחשוב מה אני רוצה לעשות. אולי אלך ללמוד משהו.

נהגת אמבולנס. יעלי מגיחה, נוטפת רוטב פיצה. אמא תעשה רישיון ואחר כך תלך ביחד עם אופי להיות נהגות אמבולנס, וכשתהיה חולה חס וחלילה חס ושלום אז לא תצטרך לחכות בכלל כי אמא ישר תיקח אותך לבית חולים.

שלמה בוהה ביעלי, אחר כך מעביר אליה את מבטו. מוצא אותה מחייכת חיוך גדול. היא משלחת את יעלי למטבח. 

טוב, תקשיבי. הוא מדבר מהר. אני מרגיש שאת… שאת לא כל כך בסדר. את לא ישנה כמו בן אדם. את מדברת דיבורים משונים. את עוזבת עבודה בלי להודיע. את משאירה את הילדות בבית. מרשה להן להתקשר אלי באמצע הסדר. שולחת אותי לקנות פיצה בלי שום סיבה. אני דואג לך. אני דואג לנו. 

היא מנסה להרגיע את שלמה. מסבירה לו שהיא רק מנסה למצוא לעצמה מקום יותר שמח. שבטח גם הוא רוצה את זה בשבילה. שלא כדאי שהיא תמשיך לדמיין חיים שלא יהיו לה. שהיא לא רוצה לקום יום אחד בת חמישים ולגלות שהיא עדין תקועה אצל מרכוס. שהיא חלמה בלילה חלום והיא התנדנדה בו והתהפכה וזה הזכיר לה שפעם היו לה חלומות. לא של שינה. הסוג השני. שנמאס לה לפחד מדברים מעניינים רק בגלל שהחצי השני שלה עושה דברים מעניינים.

שלמה לא מצליח לעקוב אחריה. הוא נושם בקושי, מחפש אוויר.

משעמם לי אצל מרכוס. אתה מבין? זו טעות להישאר שם. נכון שאתה מבין? אתה זה שתמיד אומר לי שאני מוכשרת ושאני יכולה להצליח בכל דבר שאני רוצה. אז אתה בטוח מבין.

שלמה מתקשה למצוא מילים. הוא גם לא בטוח שיש להן על מי לחול. הוא שואל אותה בקול מהסס האם תסכים לבוא אתו לרב פרידלר לקבל ברכה על המהלך של עזיבת העבודה.

שלמה מתקשה למצוא מילים. הוא גם לא בטוח שיש להן על מי לחול. הוא שואל אותה בקול מהסס האם תסכים לבוא אתו לרב פרידלר לקבל ברכה על המהלך של עזיבת העבודה. היא מצחקקת ואומרת שבטח. אם זה ירגיע אותו, היא תבוא. שואלת האם לקבל ברכה זה קוד לייעוץ. אומרת שהרב פרידלר רב חכם. שלמה לא מצליח להחליט אם ההסכמה שלה משמחת או מדאיגה.

רחלי בדלת. שלמה מפנה את מקומו אבל נשאר בקרבת הסלון. היא מדקלמת בסבלנות את משנתה הסדורה. אני צריכה שינוי. יש לי חלומות. הבנתי שזה הזמן. השם שלח לי סימן.

הסימן דופק על הדלת. ממקומה על הספה היא שומעת את יעלי מעדכנת את אופי שלא בטוח שאמא תסכים להכניס אותה כי היא מזכירה לה את התאומה שלה. היא רואה את שלמה מעיף לעברה מבט חרד. יעלי יודעת! ולא נעים מאופי! החיוך הרגוע שהיא שולחת אליו מעמיק את החרדה שלו. אופי משאירה עבורה חבילה קטנה והולכת.

רחלי מסתכלת עליה ושואלת: תאומה? 

קול מדבר מתוכה. הקול מדבר בלי שום בעיה. אולי עייפות היא פתרון לכאבים וחרדות קיומיות? סמדר היתה מתעלפת לשמוע אותה מדברת ככה. הקול מספר לרחלי שיש לה תאומה זהה. שהתאומה גרה בחו”ל. נסעה לבלגיה לחודש ולא חזרה. זה היה כשהיינו בכיתה י”ב. אני מתגעגעת אליה אבל אנחנו לא בקשר. אני לא רוצה בו. כלומר, רוצה. מאד רוצה. אבל לא יכולה. אני חולמת עליה כל לילה. לפעמים הדמויות שלנו מתערבבות בחלומות ומתחלפות. המון שנים לא זכרתי את החלומות ופתאום כן. בגלל זה אני לא ישנה. ואם אני כן נרדמת אני חולמת על החלומות שהיו לנו. חולמת על חלומות. זה משעשע, לא? ושום חלום לא היה קשור לתכנות אצל מרכוס. 

רק אחרי שאמרתי למרכוס שלום הבנתי שאין לי מושג מה אני רוצה לעשות עם עצמי. אף פעם לא חשבתי על זה. אין לי חלום, את מבינה? זה מטורף לא?

מטורף. בטח מטורף. רחלי בוהה בה. ממש כמו ששלמה בהה בה קודם. כנראה מרוב עייפות כולם בוהים.

אני כל כך עייפה רחלי. אבל לא שמים לב, נכון שלא שמים לב? הכוחות האדמוריים שלי בפעולה. הבאת לי את הסטיק? רחלי מחטטת בתיק בתנועות מכניות. מגישה לה אותו. נמנעת מקשר עין. ממלמלת רפואה שלמה ומתקפלת לדרכה. 

רחלי מחטטת בתיק בתנועות מכניות. מגישה לה אותו. נמנעת מקשר עין. ממלמלת רפואה שלמה ומתקפלת לדרכה. 

היא אמרה לי רפואה שלמה? שמעתי טוב? היא שואלת את שלמה. 

היא חושבת שאת חולה כי לא הלכת לעבודה, תמר מנסה לעזור לה לקרוא את הסיטואציה. יעלי מגישה לה שקית קטנה. אופי שלחה לה ספר. לצעוק את החלום. היא צוהלת ומחבקת אותו אל לבה. שלמה נשען על השיש במטבח ומחשב את דרכו.

13:45

שיטוט קצר ברשת מעמיק את ההתלבטות.

דוקטור אורית נווה נשמעת לה בסדר. התמונה עושה רושם מקצועי. שיער אפור. צעיף משי איכותי.  שלושים שנה בתחום. היא מתמחה בפוסט טראומה אבל זה לא רלוונטי. נכון שהיא מושפעת מהעבר  אבל לא צריך להגזים. היא לא סובלת מפוסט טראומה. לא מופיעה אף מילה על חלומות אבל כתוב שהיא מטפלת באוריינטציה פסיכודינמית. אפילו היא, שאין לה סבלנות להעמיק בספרי פסיכולוגיה צפופי אותיות, יודעת שאבי תורת החלומות נטוע עמוק בשיטה הדינמית. היא לא מאמינה גדולה בתיאוריה של פרויד ולא ממש אכפת לה אם יש או אין איד. היא רק רוצה שמישהו יעזור לה להבין את עצמה. 

גם משה רותם נשמע לה בסדר. יש לו רשימת המתנה של שנתיים. סמדר אמרה שתסדר לה קדימות. הוא לא דוקטור אבל הוא פסיכולוג קליני. הוא דתי, וזו אולי מעלה ואולי חיסרון, היא לא בטוחה. הוא מטפל טרנס-פרסונאלי ובאופן כללי דוגל בגישה אקלקטית. גיגול מהיר מבהיר לה שהאיש משלב בין גישות מקובלות לגישות רוחניות ושהחלום משמש אצלו כלי מרכזי בתהליך הריפוי. הוא נראה בסדר. יש עליו מלא המלצות.

היא מהססת.

מצד אחד נשים עם שיער אפור הוכיחו אמינות. סמדר אפורת שיער ועד כה היתה הטובה מכולן. נכון שלא פתרה לה שום דבר אבל ציידה אותה פה ושם בתובנות לא מזיקות. מצד שני שיטות שעוד לא ניסתה אולי יעזרו לה יותר. אם תלך תמיד באותה הדרך תגיע תמיד לאותו המקום. נראה לה שיש משפט כזה. היא לא בטוחה מי אמר את זה. אולי פו הדב. או אליס בארץ הפלאות. מצד שלישי רוחניקיות אף פעם לא דברה אליה. אין לה סבלנות למטפל אטי וחולמני שיחבר אותה לאני הפנימי שלה. מצד רביעי היא מרגישה שבאמת איבדה את עצמה, ואם סמדר הקונקרטית מפנה אותה לאחד כזה אולי זה סימן.

שלמה בטח יהיה בעד דוקטור נווה. היא אישה וזה יותר בטוח, זה מה שהוא יגיד. היא לא חוששת ממטפלים. כבר היו לה בעבר וזה היה בסדר, חוץ מההוא שנרדם. לפעמים היא חושבת שמטפל עדיף ממטפלת. שאישה שמבינה אותך כאישה לא תמיד עוזרת לך לצאת מהלופ של עצמך. 

ממשיכה לשוטט, לאסוף רמזים. מוצאת הרצאה שלה מאיזה כנס. נשמעת אדם עם ראש על הכתפיים. מוצאת מאמר שלו באתר של פסיכולוגיה עברית. עושה רושם שהוא ידען לא קטן. היא תיתן לה מקום בטוח. הוא ייתן לה הזדמנות להרפתקה. מה עושים?

כבר שתים ורבע. עוד רגע הגדולות מגיעות. חייבת להחליט.

מתקשרת לדוקטור נווה וקובעת לעצמה תור. היא צריכה יציבות ומקום בטוח. יום שלישי בעשר וחצי יתאים? יתאים. לא. אין לה עבודה. זה בסדר גמור.

מתקשרת לדוקטור נווה וקובעת לעצמה תור. היא צריכה יציבות ומקום בטוח. יום שלישי בעשר וחצי יתאים? יתאים. לא. אין לה עבודה. זה בסדר גמור.

אחר כך מתקשרת למזכירה של משה רותם וקובעת לעצמה תור. היא צריכה לתת לעצמה הזדמנות ולנסות משהו חדש. יום שלישי בשתים עשרה? מצוין לה. תודה רבה.

פעם רחלי ספרה לה שהיא לא מצליחה לבחור בין שתי הצעות. שאלה אותה אם זה נראה לה נורא אם תפגוש שני בחורים במקביל. היא הזדעזעה אז קשות. עכשו היא תוהה אם זה דומה, והאם היא חייבת לרחלי התנצלות על הזעזוע ההוא. חוככת בדעתה ומחליטה שלא. טיפול זה לא שידוך. יותר כמו אימון ספורטיבי. את מנסה לעזור לעצמך בכל דרך אפשרית. אם את הולכת גם ליוגה וגם לפילאטיס זה נקרא שאת בוגדת ביוגה עם הפילאטיס? ברור שלא.

image_printלהדפסה

לקריאה נוספת

שתפו אם אהבתם

שיתוף ב linkedin
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן