קיץ ארוך מדי – פרק כ”ט

לא היה לה שום דבר מענין לספר. הם לא מקלפים עגבניות ולא אוכלים את המצות בתוך שקית, ולא מכינים לבד קמח תפוחי אדמה. שום חומרה שתוציא אותה צדיקה. כאן בירושלים גילתה כמה הם משפחה פשוטה.

דרג את הכתבה

הקיץ נחת פתאום. חמסין ראשון של קיץ. חם, נמרץ, יבש. קיץ ירושלמי ללא זעה. בעיר הקודמת חשבה שלהזיע בקיץ זה גזרת הכתוב. אבל עכשו גילתה שהקיץ הירושלמי יבש. חם, חמסיני וצולב. אבל יבש. בעיר הקודמת הקיץ היה לח, בערבים החום הכבד היה נרגע, אבל הלחות שבאה מן הים נכחה כל הזמן. בעיר הקודמת אהבה את החורף. נהנתה ללכת עם מטריה בגשם ולדרוך בשלוליות ולראות את העולם דרך מסך רטוב. בירושלים היה קר מדי בשביל הרפתקאות כאלה. החורף לא היה כיף. אבל הקיץ היה הפתעה רעננה. אויר הרים יבש עם משבי רוח שבאים לפרקים, וקרירות נהדרת בערבים. בימים היה חם ובלילות היה עדיין צורך בסוודר. זה היה נראה כאילו עברו לגור בארץ אחרת..

פעם חשבה שגשמים יורדים בחורף כי קר. אבל כשלמדו בגיאוגרפיה על תופעות אקלים הבינה שגשמים בחורף הם תופעה מקומית, תוצאה של שקעים ברומטריים שמתהווים בין קפריסין לישראל. בקיץ, בגלל זרמי אויר מאפריקה, נוצרת רמה סובטרופית שלא מאפשרת לעננים להצטבר.

בהודו למשל יורדים גשמי מונסון בקיץ, גשמים עזים וחמים, ואילו החורף קר וצחיח. ובאנגליה יורד גשם כל השנה. הלחות המקיפה את האי מייצרת עננים בלי הפסקה. בגלל זה מעונן שם תמיד ואין שמש… עד עכשו היא תוהה מה עדיף, נוף ירוק ופורח וגשמים כל השנה או נופים צחיחים וקיץ יבש וחמסיני.

זה היה היום הראשון אחרי אסרו חג. הבנות ליהגו והחליפו חוויות וכל אחת התאמצה להוכיח כמה החומרות של הבית שלה הכי משוגעות. טובי סיפרה שהם ממלאים מכליות מים לכל הפסח, כי הם לא שותים מים מן הברז. לא היה לה שום דבר מענין לספר. הם לא מקלפים עגבניות ולא אוכלים את המצות בתוך שקית, ולא מכינים לבד קמח תפוחי אדמה. שום חומרה שתוציא אותה צדיקה. כאן בירושלים גילתה כמה הם משפחה פשוטה.

אבל ממילא הלב שלה לא היה בסיפורים. אחרי ליל הסדר התגבש בה רעיון. אין טעם לחפש עבודות אחרי צהרים. עכשו שאבא שלה יודע שהיתה לה עבודה, הוא יהיה עוד יותר חשדן. היא תחפש עבודה לימי שישי. יום שישי קצר, בסמינר לא יעלו עליה. כמה שעות עבודה בשבוע והיא מסודרת.

אבל איפה היא יכולה למצוא עבודה כזו? גמרה בלבה ללכת אחרי הסמינר לאורך שדרת החנויות בירמיהו ובגאולה. תסתכל בחלונות הראוה ותחפש מודעות דרושים. בחנויות רגילות תמיד מבקשים עובדים אחרי צבא או שרות, אבל בחנויות של חרדים בטח לא ידרשו דברים כאלה.

אבל איפה היא יכולה למצוא עבודה כזו? גמרה בלבה ללכת אחרי הסמינר לאורך שדרת החנויות בירמיהו ובגאולה. תסתכל בחלונות הראוה ותחפש מודעות דרושים. בחנויות רגילות תמיד מבקשים עובדים אחרי צבא או שרות, אבל בחנויות של חרדים בטח לא ידרשו דברים כאלה.

עכשו עברה על פני החנויות. אף פעם לא היתה כאן. הכל היה כל כך גדול וסואן ויפה. כמו באמריקה, חשבה. כולם פה אמריקאים, בנו לעצמם כאן בירושלים סניף של אמריקה. כל כך יפה הכל. כל כך מעבר להשגות שלה. שמעה על המקומות האלה מהבנות בכיתה. מעולם לא נחשפה לכזה פאר. והמחירים שנחו על המוצרים נראו לה אסטרונומיים. ועוד היה כתוב על חלק מהם מבצע. אז כמה עולים כל הדברים בלי מבצע? מורך התפשט בתוכה. מה עלה בדעתה? מי יקבל אותה לעבודה עם הסמרטוטים שהיא לובשת? ובטח כולם צריכים מוכרות דוברת אנגלית. אין לה מה לחפש כאן.

המשיכה לגאולה. על דלת הכניסה של חנות כלים גילתה את המודעה – דרושה מוכרת. פרטים בטלפון…

עמדה רגע וייצבה את נשימתה. ואז דחפה את הדלת ונכנסה.

איש מבוגר ישב בפנים לבדו ודיבר בנייד. עמדה והמתינה. דקה ועוד דקה. חוסר הנוחות טיפס בה. פנתה לצאת. האיש זרק אל הטלפון, רק רגע,. ואז קרא אחריה, את צריכה משהו?

היא הסתובבה. א… אתם צריכים מוכרת? א… אני…

האיש סקר אותה קצרות ואמר, יש לך ניסיון?

היא אמרה, א… לא…

אין טעם, הוא אמר ואז חזר אל בן שיחו שמעבר לקו.

אין טעם, חשבה כשיצאה אל הרחוב. ברור שלא יעסיקו אותה. נמוכה ומוזנחת, ונראית ילדה אולי בת שלוש עשרה. מי ירצה להעסיק ילדה בת שלוש עשרה?

תוותר ודי. ממילא אין לה סיכוי.

אבל אם תוותר, תמיד תרגיש שלא מיצתה את כל האפשרויות. תעשה עוד ניסיון אחד וזהו.

המשיכה לסרוק את חלונות הראוה. חנות בגדים. לוקה, אופנה עלית. דרושה מחסנאית. פרטים בחנות.

על החיים ועל המוות, חשבה. פתחה את הדלת ונכנסה.

אשה במטפחת בובו מצויצת עמדה שם, מחזיקה חולצה בשיניים ועוטפת בה את הקולב שבידה. כן?

זה… בקשר למודעה…

האשה אמרה, יש לך ניסיון? בטון שאמר, ברור שאין לך.

לא, הודתה כמעט בלחש. ואז גייסה אומץ ואמרה, אני מחפשת רק לימי שישי… אני יודעת לסדר ממש טוב…

האשה אמרה, אני צריכה עובדת במשרה מלאה. כל יום עד הסגירה.

היא פנתה לצאת.

ואז הקול של האשה השיג אותה, רק רגע.

היא הסתובבה.

האשה אמרה, יום שישי, זה דוקא רעיון. זה יעזור לי… אבל אם אין לך ניסיון…

ואז אמרה, את יודעת מה? תבואי כמה ימים ונראה איך את מסתדרת…

תודה, היא אמרה, ועשתה צעד לעבר היציאה.

הגברת שאלה, מה הטלפון שלך?

אה… אין לי.

האשה לא הגיבה. חששה שהיא תחזור בה. אבל היא רק אמרה, אז תהיי פה מחר בארבע. לאה תדריך אותך, תגידי לה שנעמה שלחה אותך. אני אומר לה שאת מגיעה.

יצאה אל הרחוב, לא מאמינה למזלה הטוב. לא, היא לא תאמין, לא תתלה תקוות, עד שדברים לא יקרו. כל כך הרבה פעמים התאכזבה, תבוא מחר ותראה.

בבוקר לקחה אתה חולצה בשקית, כדי להחליף בסוף היום. היא לא יכולה להגיע לעבודה רשמית בתלבושת. קיוותה שהרכזת לא תתפוס אותה, ושלא תמשוך מבטים מיותרים. בפעם הראשונה שמחה על כך שהיא בלתי נראית.

הדרך היתה קצרה משחשבה. ליד החנות נעצרה. ואז דחפה את הדלת ונכנסה.

החנות היתה ריקה. ליד הקופה עמדה בחורה גבוהה בשיער חום מתולתל והקדישה תשומת לב למכשיר הנייד שלה. היא הרימה אליה את הראש. כן?

אה… נעמה… אממ… אני…

את העובדת החדשה?

היא הנהנה.

בטוחה שנעמה שלחה אותך? כי את נראית קצת מקרה סוציאלי.

נצנוץ מרושע ריצד בעיניים הירוקות, לוכד את כולה במבט. יופי. עוד אחת שתאכל אותה לארוחת צהרים.

מה השם שלך?

רננה, היא אמרה.

רק שהבחורה הזו לא תהרוס לה הכל.

רננה? הבחורה פערה פה בהשתאות. רציני? נראית יותר מלנכוליה.

לא ענתה. הרגישה איך היא מתכווצת ומצטמקת, באמיתי. מתקטנת פעימה אחר פעימה, כאילו אכלה מפטריה בלתי נראית