בין הזמנים

עולם גרוש – פרק כ”ב

כאילו אמרתי איזה משפט קסם. נתי מחוויר, פוסע מעט אחורה. “בסדר, בסדר,” הוא אומר בטון אחר לגמרי, “מה כבר אמרתי. בסך הכל, נראה לי לא לעניין שאת תקחי את הכל עליך. וצריך כסף לבית הזה.”

המשך קריאה

הערת שוליים

חנוך נענע ראש, נעמד. “נראה לך שאני מסוגל להתאפק? מתחשק לי לצעוק, כאן ובקול: התארסתי עם תמר! סוף סוף!” ידיו נפרשו לצדדים, הוא הטיל ראש לאחור, פצה פה. ופחדתי שהוא יצעק, כאן ובקול. העפתי מבט מבויש בזוגות האחרים שישבו בלובי, בהו בו, לא הבינו למה הוא עומד, מה הוא עושה. בתוך הבושה, כמו צוף בלב פרח, הייתה הגאווה שחשתי. העובדה שבחר בי, בכל זאת.

המשך קריאה

קיץ ארוך מדי – פרק כ”ז

היא פגשה את שיראל גם בימים הבאים, והגברת לא הפסיקה לדבר על כל הדברים שהיא קונה בכסף שהיא מרוויחה. ועל התקנון המבאס של האולפנה שלא מרשה לבוא עם ז’קטים מג’ינס או מעור, ובכסף שהיא הולכת להרוויח היא דוקא תקנה ז’קט עור שחור.

המשך קריאה

עולם גרוש – פרק כ”א

יש הערב חתונה של בת השדכנים שלנו. והפעם אני מארגנת את הילדים לבד. הנה, רונית, אני עושה את שיעורי הבית שלי באופן מושלם. נתי לא יעזור לי. בזמן שאני אתארגן עם הילדים בעצמי, הוא ישתה קפה, או יקרא עיתון, או יעשה כל מה שמתחשק לו. הוא יתארגן בעצמו, וכשאני אסיים נצא לדרך.

המשך קריאה

חצי חדר

רוח קלילה נשבה והשיר של אביתר בנאי התנגן לי בראש. לרגע תהיתי אם יש לי סיכוי להינצל. ואיך יהיה לך סיכוי? הראש שלי אמר. את לא מרגישה, את לא מחוברת, לא משנה מה תתפללי הוא לא יאמין לך.

המשך קריאה

קיץ ארוך מדי – פרק כ”ו

למה באמת לא באה לכאן קודם? לא היה לה זמן. אבל זה היה יותר מזה. הרי היתה לה הספריה של הסמינר. פעם פעמיים ירדה לשם, סרקה את המדפים, ניסתה להתמכר כמו בבית הספר הקודם. אבל לא הצליחה. כאילו אי שקט בער בה, כאילו כבר לא יכלה להילכד בפיתיון שהספרים זרקו לה.

המשך קריאה

הַסְּלִיחָה שֶׁלִּי

לַסְּלִיחָה שֶׁלִּי יֵשׁ טַעַם שֶׁל מַתֶּכֶת


וְלוּק שֶׁל חֲלֻדָּה


בַּסְּלִיחָה שֶׁלִּי הָעֲיֵפוּת מֻתֶּכֶת


הַכַּוָּנָה חַדָּה כְּמוֹ כְּתַב חִידָה

המשך קריאה

עולם גרוש – פרק כ’

זה מתחיל לתסכל אותי. אף פעם לא חשבתי על סוגיה של קנית מטען או לא כמו משהו שמתאים לתרגול עצמאות. גם לא חשבתי, עד היום שבו שמו לי את התואר “תלותית” על המצח, שזה שנתי עורך את הקניות הופך אותי להיות תלויה בו. אני מרגישה כעס גדול. שנתי יפסיק בבקשה לפנק אותי, לקחת ממני את כל היכולות האישיות שלי.

המשך קריאה

קיץ ארוך מדי – פרק כ”ה

בערב סיימה את התורנות אצל סבא ויצאה בדרך הביתה. זאת אומרת, היא חשבה שהיא הולכת הביתה. אבל איכשהו, מצאה את עצמה עושה את הדרך במעלה בן זכאי לתוך הסמטאות של קטמון הישנה, עוברת על פני בתים חד־קומתיים ישנים ויפים מימי המנדט, שיושבים בהם אנשים מבוגרים שמדברים במבטא לא מזוהה.

המשך קריאה

הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’

תוכן מרתק ממיטב הכותבים החרדים –  אצלכם בתיבה מידי יום חמישי.
דילוג לתוכן