בין הזמנים

מינה ברגר לא התכוונה – פרק ט”ז

מינה כל כך הצטערה בשבילי. לא הבינה איך אפשר לחיות ככה. אין שמחה כהתרת הספקות. עשה לך רב והסתלק מן הספק. אמרתי לה, טוב בסדר. זה לגברים מה שאמרת. לא כתוב עשי לך רבנית. זה כל כך הצחיק אותה. לא כל כך הבנתי למה אבל היה נחמד לראות אותה צוחקת

המשך קריאה

עד החתונה זה לא יעבור

“את מנקה כבר למעלה מחצי שעה. זה לא תקין”, קמט נחרץ במצחה. פיה נפתח לשמועס. “כמה אפשר כבר לנקות?! אני מרחמת על מי שיתחתן איתך. הוא יצטרך לסבול אותך ואת האסטניסיות שלך!”

המשך קריאה

ראויה – פרק ל”ב

“דבורה,” היא יישרה אלי מבט ארוך וקשה. מצמצתי, העיניים התחילו לצרוב לי. “שלא תעזי לשאול אף אחד מה פירוש המילה הזאת, ובטח לא להגיד ששמעת אותה ממני. תבטיחי לי.”

הבטחתי לה.

המשך קריאה

מינה ברגר לא התכוונה – פרק ט”ו

אין לי בעיה להרפות מדברים. אני לא אמא שלי. אבל כשאני לא מבינה משהו אני לא עוזבת אותו. בחיים שלי לא שמעתי טיעון כזה. שמעתי, משעמם. שמעתי, לא אמין. שמעתי, רדוד. דל. צעקני. מלודרמטי. אבל נקי? ממתי ספר צריך להיות נקי? מה הוא, חדר במלון?

המשך קריאה

ראויה – פרק ל”א

“נשים צעירות לפעמים חושבות,” היא ממשיכה בלי לעצור לרגע, “שאם הן מספרות הכל לבעל – זה מוכיח על הקשר הטוב או משהו כזה. זה ילדותי בעיני. מותר לך שיהיו לך חלקים פרטיים גם בקשר הזוגי שלך.”

המשך קריאה

חֲמִשִּׁים

בְּאוֹר שֵׁשֶׁת יָמִים הוּשַׁבְנוּ


מְצֻוֵּי מַהֲלַךְ יוֹם


הוֹצִיאוּ נַפְשְׁכֶם מִסְּגוֹר


חַלְּצוּ אוֹרְכֶם מִן הָאוֹר

המשך קריאה

גְּאֻלָּה

זוֹ הָיְתָה יְצִיאַת מִצְרַיִם


לֹא קַלָּה.


אֲבָל אַחֲרֵי כָּל הַמַּכּוֹת


וְהַצְּפַרְדְּעִים

המשך קריאה

yea, vamos

מִישֶׁהוּ מְנַסֶּה לְהָבִין אֵיךְ אָדָם חֲסַר דְּמוּת


יָכוֹל לִהְיוֹת בֶּן דּוֹד שֶׁל עַצְמוֹ,


וּבוֹ זְמַנִּית סַבְתָּא, נֶכְדָּה, אַחְיָן וְחָמוֹת


ל אָבִיו שֶׁהוּא בְּעֶצֶם גַּם אִמּוֹ.

המשך קריאה

הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’

תוכן מרתק ממיטב הכותבים החרדים –  אצלכם בתיבה מידי יום חמישי.
דילוג לתוכן