בין הזמנים

שתי בירות – פרק כ”א

הצמיגים צורחים על האספלט והן נבלמות מילימטר לפני עמוד תאורה. ורה חיוורת כמו ענני הנוצה שמשייטים בשמים. היא אוספת את החפצים שלה ויוצאת החוצה. אנשים מתחילים להתגודד. היא הולכת משם. ורה קוראת אחריה. היא לא עונה.

המשך קריאה

זריחתה של השקיעה – פרק ב’

היו במילים שלו יותר מדי דברים שהכאיבו לי, אז קמתי, מחזיקה חצי כוס קפה עדיין חם. אמרתי שאני אני חייבת להמשיך בבישולים. הספקתי לראות שהוא חזר לטפל באחד מהצמחים שלו. לא סיפרתי לו, כי הוא לא באמת שאל, מה עניתי לגודמן.

המשך קריאה

יַלְדּוּת

מִדְשָׁאָה פְּסֵידוֹ יְרֻקָּה, מַמְטֵרוֹת עִם מוּסַר עֲבו‍ֹדָה יָרוּד.


שָׁרָשִׁים חֲשׂוּפִים שֶׁל דֶּשֶׁא מַבְרִיחִים רַגְלַיִם יְחֵפוֹת.


מִסְגֶּרֶת מַתֶּכֶת צְבוּעָה בְּאָדֹם מְקֻלָּף וְנַדְנֵדָה שְׁבוּרָה.

המשך קריאה

שתי בירות – פרק כ’

רק כששמעה את אופי אומרת ‘וואו’ התברר לה ששיתפה אותה בקורות השבוע. בקול רועד ולא מורגל חצתה את הסף השקוף שהניחה בינה לבין העולם וחלקה את עומק עלבונה עם האישה של האיש שפסל אותה בגלל אחותה.

המשך קריאה

זריחתה של השקיעה – פרק א’

“כן, כן, שמעתי. סבלנות.” העינית של הדלת מוחשכת. אני מדמיינת אותה מסתכלת עלי ומנסה לנחש מהיכן אני מוכרת לה. מתלבטת אם חכם לפתוח את הדלת. בכל זאת אישה זקנה היא טרף קל.

המשך קריאה

חָפְשִׁי

יֵשׁ מַשֶּׁהוּ מַרְגִּיעַ


בְּאָבְדָן הַכֹּל


כְּמוֹ לַחֲזֹר


לְקַרְקַע בְּטוּחָה

המשך קריאה

שתי בירות – פרק י”ט

ואז הטלפון מזמזם ומרכוס מהבהב על הצג. כל היום התעלמה ממנו. שלמה שמח על הסחת הדעת. מבקש ממנה לענות. היא מסרבת. שלמה אומר שהיא חייבת והיא אומרת לו שהיא לא מסוגלת, שהוא מוזמן לענות בעצמו אם מתחשק לו.

המשך קריאה
דילוג לתוכן