כוריאוגרפיה של כאוס

הכותרת הטעתה אותה. לו הבינה במה מדובר הייתה בוחרת אחרת. אחרי שלוש סדנאות ושתי שיחות אישיות הרגישה חסונה. או חסינה. או כל הטייה אחרת של המילה המאוסה הזאת. אם הייתה מבינה במה מדובר הייתה בוחרת בסדנת פיסול. או בישול אורגני. כמה חוסן בנאדם יכול לספוג? וכמה פעמים צריך לשמוע מילה עד שמפתחים אליה אלרגיה? ביומיים הראשונים כולם עוד היו הלומים. נכנסו ללינק שיפית שלחה, פתחו מצלמות כי יפית אמרה, ובהו במומחית לחוסן וטראומה שהבטיחה שהם בסדר. לא משנה איך הם מגיבים הם בסדר. והזמינה אותם לשתף בתגובות, הבסדר והלא בסדר. והם שתקו. והמומחית הזכירה שכל תגובה לגיטימית, וניסתה לגרום להם להיות יותר תגובתיים, ואף אחד לא הגיב, ויפית אמרה דברי פרידה והם נפרדו. 

ולמחרת נפגשו שוב. יפית שלחה לינק לסדנת חוסן וחרדה והם נכנסו ופתחו מצלמות והמנחה שאלה כמה הם בחרדה מאחת עד עשר ואף אחד לא ענה והמנחה הציעה שיכתבו בצ’ט והם כתבו, ארבע, שש, שמונה. היא לא כתבה כלום. והמנחה שאלה מי מוכן להתנדב. ויפית אמרה או מוכנה. והמנחה אמרה, מישהו שהחרדה שלו מעל שש. ויפית אמרה, או שלה. ונפש לא נענתה, ויפית נידבה את מעיין שכל המשפחה שלה מכפר עזה וכולם גרים אצלה עכשיו. כלומר, אלו ששרדו. והמנחה הסבירה על טכניקת קרקוע והזמינה את מעיין לומר ארבעה דברים שהיא רואה ושלושה שהיא שומעת ושניים שהיא מריחה והבטיחה שאחר כך מעיין תרגיש יותר טוב. ומעיין אמרה, אני רואה את אחותי ואת התמונות של הילדות המתות שלה. אני שומעת את אמא שלי בוכה ואת אבא שלי צועק בטלפון. אני מריחה את הפרחים מהחג ואת התיק השרוף של אחי הנעדר. ובוריס אמר, גם שני חברים שלי נעדרים. אמן שימצאו את כולם. וכולם אמרו אמן אבל מעיין כבר סגרה מצלמה ויפית אמרה דברי פרידה וכולם ירדו מהזום.

ומעיין אמרה, אני רואה את אחותי ואת התמונות של הילדות המתות שלה. אני שומעת את אמא שלי בוכה ואת אבא שלי צועק בטלפון. אני מריחה את הפרחים מהחג ואת התיק השרוף של אחי הנעדר. ובוריס אמר, גם שני חברים שלי נעדרים. אמן שימצאו את כולם. וכולם אמרו אמן אבל מעיין כבר סגרה מצלמה

אחר כך הם חזרו לסניף כי בכל זאת, בנק, והחיים שנשארו ממשיכים. יפית כינסה אותם באופן-ספייס והבטיחה שהם יהיו בזה ביחד והזמינה את כל מי שמרגיש או מרגישה קושי, לפנות ולבקש עזרה, או תמיכה, מה שצריך. הבנק פה בשבילכם ובשבילכן. אבל אף אחד לא פנה או פנתה. לא מעיין ולא בוריס ולא תומר שקיבל צו שמונה ולא שרית שהבנים שלה משרתים בעזה. ולמחרת הם קיבלו זימון לסדנת חוסן ומשבר, ובזמן שהמומחה דיבר על הזדמנויות הטמונות במשבר, ניצלו כולם את ההזדמנות לגלול תמונות משבריות בסמארטפון.

כולם חוץ ממנה. הוואטסאפ שלה על המחשב. הטלפון שלה רק חצי חכם, והיא רק חצי משתמשת בו. היא מחזיקה בו לצורכי עבודה בלבד. גם לעבודה היא באה לצורכי עבודה בלבד. אבל עכשיו העבודה הפכה שולית. כולם עסוקים במצב והיא מרגישה בחוץ. אין לה קשר לחטופים. אין לה משפחה בדרום. אין לה אחים מגוייסים. לא נעים לה שאין לה. שהמעגלים שלה מנותקים מכל הבלגן. בוריס הציף את הוואטסאפ בתמונות וסרטונים. איש לא צייץ. אפילו שזה היה בניגוד לכללי הקבוצה. בהתחלה פתחה כל סרטון. צפתה בו עד תום. כפתה על עצמה שותפות סבילה. נחרדה למראה הזוועות. לצלילי הפרעות. התינוקות כתומי הראש. התייפחה ארוכות. הסתחררה במעגל הכאב. הרגישה חלק. הפסיקה לישון בלילות. בהתה בשמיים משחירים, מכחילים, מוורידים. החליטה לחדול מן הצפייה ושבה לנשום סדיר. חשה אשמה על נשימותיה הסדירות. התנדבה למיזמי בישול. בילתה שעות באריזת משלוחים לחזית. בגדים למפונים. חלות למגוייסים. חרשה את פרק קי”ט שתי וערב. צירפה אותיות לשמות שלא ידעון מחוזותיה. מור. ניב. אלקסיה. בבקשה השם שימצאו את כולם. פיתחה קוצר נשימה, מיגרנות, כאבי בטן. בבית דאגו לשלומה. בעבודה איש לא תהה. כולם הסתובבו אדומי עיניים ודאוגי מבט.

אמא שלה חשבה שהעבודה תאפס אותה. גם היא חשבה. שמחה לחזור למשרד. מספרים עושים לה טוב. קוראים אותה לסדר. מרגיעים את נפשה הפזורה. לא הביאה בחשבון את סדנאות החרדה. בקשה לעבוד בשלווה, לעבור על דו”חות צייתניים, לתייק, לארגן, לשלוח, לאשר. ניסתה להשתמט אבל יפית קלטה אותה. נשענה על מחיצת העץ ואמרה, חשוב שתשתתפי נחמה, החוסן שלך חשוב לנו, הבנק הוא הבית שלנו ואנחנו נהיה בזה ביחד. אנחנו בחדר ישיבות, בואי.

והיא באה. איזו ברירה הייתה לה? המנחה התורן ביקש מכל אחד לדרג מאחת עד עשר כמה הוא מרגיש בעל חוסן. יפית הוסיפה, או מרגישה. והמנחה אמר, כן כן. מרגיש או מרגישה. בעל או בעלת. והיא חשבה בעל. בעל חוסן. זה מה שהיא מרגישה. כלומר, רוצה. מישהו חזק שיישא אותה, שתישא אליו עיניה מאימת החיים. כל אימת שהחיים. דירוגי החוסן מילאו את חלל החדר. קשה לה עם הפרונטליות הזו. הפומביות של הנפש לא עוברת לה בגרון. עם הזומים עוד איכשהו הסתדרה. הנמיכה ווליום, צפתה בעמיתיה לעבודה נאבקים בגלי החוסן. לא כתבה בצ’ט איפה הייתה בשביעי לאוקטובר, לא שיתפה מה המילה חוסן מעלה בה. שילמה את חובה לחברה בנוכחותה וזהו. 

מה המילה חוסן מעלה בה. את חסרונה היא מעלה בה. את השבע ברכות של שולמית היא מעלה בה. את נאומי ‘החתן שלנו’ שנשמעו כמו ‘החוסן שלנו’. את איחולי הבקרוב אצלך והילולי הכל הכבוד שנתת לה לעקוף אותך. שום כל הכבוד. גניחות הלחץ של שולמית הטריפו אותה. ייבבו את ימיה וייללו את חייה. ומשהגיעו עד נפש אמרה לה, תעקפי אותי. ושולמית אמרה, באמת? ואמא שלה אמרה, מה פתאום. קודם את. ונחמה אמרה, אבל אני לא מצליחה להחליט ושולמית כל כך רוצה. ואמא שלה אמרה, בחור מעולה, מה כל כך קשה להחליט? ונחמה אמרה, מי מעולה? ואמא שלה אמרה, כל מי שפגשת. כולם. ונחמה אמרה, מעולה היום לא מבטיח מעולה מחר. ואמא שלה אמרה, איזה שטויות. מעולה הוא מעולה הוא מעולה. ונחמה אמרה, מה הקטע להכפיל שלוש פעמים? ואמא שלה אמרה, להכפיל זה פעמיים. התכוונת להשליש? ושולמית אמרה, אפשר לדחות את הדיון החשוב הזה למועד אחר? אני מזדקנת פה. ונחמה אמרה, אני באמת מעדיפה ששולמית תעקוף אותי. ושולמית עקפה אותה וכולם סגדו לה ולא הבינו שככה טוב לה. בלי להיות גיבנת. בלי דדליין שמכריח אותה לבחור. היא לא תתפשר על אולי. היא תחכה לוודאי. לאחד שיבטיח את עתידה. היא רוצה עתיד יציב, צפוי וחזוי. אמא שלה לא מבינה אותה. אף אחד לא מבין אותה. גם לא יפית שמכריחה אותה להשתתף באירועי הבנק שהוא בית. כופה עליה סדנאות כגיגית.

המנחה עבר לסבב שיתוף. כשהגיעו אליה סימנה בראשה, תעקפו אותי. העבירה את התור לרונית ושמטה את מבטה. המנחה אמר, עוד נחזור אליך. והיא חשבה, עדיף שלא. ורונית אמרה, חשבתי שהחוסן שלי סבבה אבל מאז השבעה באוקטובר אני כבר לא יודעת כלום. 

אחר כך יפית קראה לה ושאלה מה שלומה. ונחמה אמרה, ברוך השם. ויפית אמרה, ברוך השם זה טוב או רע? ונחמה אמרה, הכול בסדר. כאילו, בהתחשב בנסיבות. ויפית אמרה, הבסדר החדש. ונחמה אמרה, כן, הבסדר החדש. ויפית שאלה אם היא זקוקה לעזרה. ונחמה חשבה, כן. ואמרה, לא. ויפית אמרה, הנחתי שלא. ונחמה אמרה, הנחת מה. ויפית אמרה, שאת לא במעגל הנפגעים, כאילו, אין חרדים בקיבוצים, בטח לא במסיבה, וגם בצבא אתם לא, אבל את יודעת, ליתר ביטחון אני שואלת את כולם. ונחמה חשבה, וכולן. למה את לא אומרת וכולן. אבל שתקה. ויפית אמרה, בכל מקרה רציתי להזכיר לך שאנחנו פה לכל דבר ועניין. ונחמה אמרה, תודה רבה. ויפית אמרה, ה Well being של העובדים והעובדות חשוב לנו מאד. ונחמה הודתה שוב. ויפית אמרה, טוב נחמה’לה, תוכלי לבקש מרונית להיכנס אלי? ונחמה יצאה ורונית נכנסה, ואחריה בוריס ואחריו מעיין וכולם. 

אחר כך היו כמה ימי שקט. כלומר, בקטע של החוסן. בכל שאר העניינים הבנק געש. בקשות להלוואות, להקפאות, לביטולי המחאות. משכנתאות ללא בית. אנשים ללא עורף. המלחמה נתנה אותותיה והם היו קו ראשון בחזית הכלכלית. רונית אמרה, אני לא עומדת בזה. ומזי אמרה, שילך הלו”ז חוסן לעזאזל. ורונית אמרה, כן, אה? חבל על הכסף. שיתנו לאנשים קורת גג. ונחמה אמרה, מה לו”ז חוסן? איזה לו”ז? ורונית אמרה, תפתחי את המייל. ונחמה פתחה. פעמיים בשבוע סדנאות קבוצתיות לחיזוק החוסן הארגוני. היא לא רוצה חוסן. היא לא אוהבת קבוצתי. נגשה ליפית ובקשה פטור. ויפית אמרה, כי מה? ונחמה שתקה. ויפית אמרה, את יודעת, דווקא בגלל שאת, שאתם, את יודעת, שאתם לא, דווקא בגלל זה חשוב שתיקחי חלק. ונחמה אמרה, אני מעדיפה לקרוא תהילים בשעות האלה. ויפית אמרה, חסרונך יבלוט מידי, תעיפי מבט על הלו”ז, יש סדנאות ממש נחמדות. ונחמה שתקה. ויפית אמרה, אני סומכת עליך שתבחרי נכון. אבל העיניים שלה אמרו, אני סומכת עליך שתעשי מה שאמרתי.

*

לפסל את הכאב לא אופציה. היא שונאת דברים מלכלכים. לבשל את האבל היה יכול להיות נחמד אבל בטח יהיו בעיות כשרות. כוריאוגרפיה של כאוס נשמע לה מעניין. היא אוהבת לרקוד, לא שהיא רוקדת, לא חייבים לרקוד בשביל לדעת שאוהבים. באותיות הקטנות נרשם, בהנחיית עדי רגב. נחמה ווידאה שמדובר בעדי בת. כלומר, במנחה אישה. יפית אישרה, ונחמה נרשמה, בונה על זה שרוב הגברים במילואים ושבוריס לא מחובר לצד התנועתי שלו.

*

המנחה הזמינה אותן לצייר את במת חייהן. אותה ואת רונית ואת מעיין ועוד שלוש ממדור שכר. שולחן במרכז החדר, גיליונות נייר גדולים, עפרונות, צבעים, מכחולים. נחמה אמרה, סליחה, כנראה טעיתי בחדר, נרשמתי לריקוד. ורונית אמרה, היה ריקוד בלו”ז? ונחמה אמרה, היה כוריאוגרפיה. והמנחה חייכה ואמרה, הגעת למקום הנכון יקרה. ברוכה הבאה. ונחמה חישבה את דרכה אל הדלת, בוחנת נתיבי מילוט. והמנחה אמרה, ברוכות כולכן. ואמרה, מוזמנות לשבת. ואמרה, ציירו בדמיונכן במה גדולה, דמיינו את החיים כמו הופעה מפוארת, ריקוד בו כל צעד, פיתול או סיבוב יוצרים כוריאוגרפיה ייחודית. הכול מתוזמן מראש ובו בזמן גם מוכן להשתבש. אתן הרקדניות והמשימה שלכן היא להתעמת עם אי הסדר, לנווט בתוכו וליצור ממנו קומפוזיציה חדשה. 

רונית אמרה, לא הבנתי כלום.

ומעיין אמרה, כלום ושום.

והמנחה אמרה, זה בסדר לא להבין. בואו נהיה בזה רגע.

ורונית אמרה, נהיה איפה?

ומעיין אמרה, איזה רגע. אני כבר חודש לא מבינה כלום. 

והשלוש ממדור שכר הנהנו. 

ונחמה שתקה. 

והמנחה הזמינה אותן לשהות בחוסר ההבנה.

ורונית שאלה מה זה לשהות. 

והמנחה אמרה, לנשום לתוך חוסר הידיעה. 

ורונית לא הבינה מה זה אומר. 

והמנחה הדגימה טכניקה של נשימות והזמינה אותן לתרגל ונחמה גילתה שהיא לא יודעת לנשום עמוק, רק שטוח, והמנחה עודדה אותה להעמיק את נשימותיה, וזה הכניס אותה להיפרוונטילציה, והמנחה אמרה, את מלמדת את הסרעפת שלך אורך נשימה, הגבולות שלה נמתחים, זה הגיוני שהיא תהיה קצת בהיפר. ורונית יצאה להביא לה מים והמנחה עזרה לה להסדיר נשימה ואחרי שהתאוששה כבר לא יכלה לסגת ונעמדה בצייתנות מול הגיליון כדי ליצור את הקומפוזיציה של הכאוס בחייה.

*

רונית אמרה, לא הבנתי מה צריך לעשות. והמנחה אמרה, אני אסביר שוב. והסבירה שוב.

והן לקחו חמישה פתקים, וציירו חמישה אלמנטים שמייצגים זירות מרכזיות בחייהן, והכניסו לכובע שנח על השולחן, והמנחה טרפה את הפתקים, ופזרה אותם על הפלקט הקבוצתי, והזמינה אותן לבחון את הפוטנציאל הכאוטי בכל זירה. ורונית שוב לא הבינה. והמנחה הרימה פתק אחד ואמרה, הנה למשל בפתק הזה שאנחנו לא יודעות למי הוא שייך מישהי רשמה, למצוא שידוך. התרגיל מזמין אותנו לבחון מה בתהליך החיפוש סדוּר וצפוי, ומה כאוטי ובלתי ניתן לחיזוי. ורונית אמרה, לא הבנתי. את מתכוונת שנעבור פה עכשיו על כל הפתקים? והמנחה אמרה, הבנת מצוין. ומעיין אמרה, למי יש כוח. והמנחה אמרה, הביחד נותן כוח. ונחמה חשבה, לא מתאים לי הביחד הזה. ורונית אמרה, אין מצב. והשלוש ממדור שכר הנהנו. והמנחה ניסתה להשתמש בכאן ועכשיו כאירוע מזמן, והזמינה אותן לרקוד עם הכאוס שהתרגיל המיט עליהן, אבל זה לא עבד.

והן ישבו ושתקו. הן וארבעים וחמש הדקות שנותרו עד לתום הסדנה. ורונית נדנדה רגל, ומעיין גללה בטלפון, השלוש ממדור שכר התלחששו, ונחמה הודתה להשם על מלאכתה שנעשתה בידי אחרות. 

והמנחה אמרה, אז נעשה משהו אחר.

ורונית אמרה, לא חייבים.

והמנחה אמרה, היקום זימן אותנו לחדר אחד. כנראה שיש לנו משימה משותפת.

ונחמה חשבה, הקדוש ברוך הוא. 

ומעיין אמרה, היקום לאחרונה, לא משהו בכלל.

והמנחה אמרה, בדיוק לשם כך התכנסנו. דברים קורים. אין לנו שליטה. הנה אני, באתי לפה עם סדנה שעבדה לי אלף פעם, ופתאום היא לא. לא צפוי. בלתי ניתן לחיזוי. כאוס.

והמנחה אמרה, בדיוק לשם כך התכנסנו. דברים קורים. אין לנו שליטה. הנה אני, באתי לפה עם סדנה שעבדה לי אלף פעם, ופתאום היא לא. לא צפוי. בלתי ניתן לחיזוי. כאוס.

ומעיין אמרה, אז מה את מציעה?

והמנחה אמרה, להבין שזה ככה וללמוד לרקוד איתו.

ונחמה אמרה, עם מי? 

והמנחה אמרה, עם הכאוס. עם החיים. 

ורונית אמרה, איך לומדים את זה בדיוק.

והמנחה אמרה, מתרגלים.

וחילקה להן דפים, ובקשה מכל אחת לרשום עשר מילים רנדומליות. ורונית שאלה מה זה רנדומליות. והמנחה הסבירה. והן כתבו. והמנחה אמרה, עכשיו כל אחת תכתוב מהמילים שלה טקסט קצר. שיר, קטע, צוואה. מה שמתחשק. ונחמה אמרה, ניחשתי שזה מה שצריך. וחשבה, טוב שלא כתבתי מילים רנדומליות. והמנחה אמרה, רגע. לפני שאתן כותבות. כל אחת מעבירה את הדף שלה לזו שיושבת לצידה. ומעיין אמרה, אופס. ורונית אמרה, לא הבנתי. אני צריכה לכתוב טקסט מהמילים של מעיין? והמנחה אמרה, הבנת מצוין רונית. ונחמה חשבה, את זה לא ניחשתי. והמנחה אמרה, קדימה יקרות. לרקוד עם הבלתי צפוי.

בלגן. דיכאון. ילדים. משכנתא. בגידה. אבק. שוקולד. סנדוויצ’ים. מכולת. 

נחמה לחשה לרונית, חסרה לך מילה. ורונית אמרה, לך חסרה מילה, לא לי, המילים האלה עכשיו שלך, בהצלחה אחותי. והמנחה אותתה להן לשתוק. ונחמה חשבה שטוב שחסרה מילה כי אין לה מושג מה היא עושה עם הזוועה שנפלה בחיקה. והמנחה אמרה, הטקסט צריך להכיל משפטים כמספר המילים. בכל משפט חייבת להופיע לפחות מילה אחת מתוך הרשימה. אסור להשתמש במילה פעמיים. מותר לשים שתי מילים באותו משפט. 

אין לה מושג מה היא עושה עם הבלגן של רונית. ועם הדיכאון. שוקולד היא דווקא אוהבת אבל הקונטקסט הכללי לא מתחבר לאזורי העונג. ובגידה. השם ישמור. הרשימה הזו היא לא הבאשערט שלה. היא רוצה לפרוש מהמשימה. אסור לה לפרוש. כבר שלוש שנים שהיא פורשת. בכל פעם שהדברים לא עולים בקנה אחד עם הרשימה שלה היא פורשת. אבל עכשיו היא במקום אחר. גבולות הנשימה  שלה התרחבו. המנחה צודקת. היא לא טעתה בחדר. היא הגיעה למקום הנכון. היקום זימן לה את המילים האלה. כלומר, הקדוש ברוך הוא. היא לא תפרוש. היא תארגן את הרשימה של רונית לטקסט יפה. זו לא הרשימה של רונית. זו הרשימה שלה עכשיו. הכאוס שלה. והיא הכוריאוגרפית שלו. 

*

רונית שאלה מה זה כוריאוגרף.

המנחה אמרה, יוצר מחולות. 

ונחמה חשבה על יוצר המחולות כולם. וחשבה, כמה זה יפה. וחשבה, זה מה שאני צריכה. מישהו לרקוד איתו את כל הכאוס הזה.

והעתיקה את המילים, המילים שלה, לדף חדש.

להדפסה