אמא שלה היתה אומרת: לא נורא שרינה, את מדברת בעיניים. אבל היא רצתה לדבר בפה, כמו רינה. נסתה לחקות אותה. כלומר, זה לא שהיתה לה בעיה לדבר. העניין הוא שליד הפנומנליות של רינה היכולת שלה דהתה.
אני לא צריכה לומר כלום. רק לשבת ולהסתכל, לעשות תנועות קטנות משתתפות בפנים וזה מספיק לה. כמה זמן היא אוגרת את כל זה? אני מרגישה כמו מי שפתחה דלת של ארון דחוס עד הקצה. מפולת של דברים שרק חכו ליפול על מישהו.
אמנדה מזמינה אותן לאפשר לעוד משתתפות לשתף. הן לא שומעות אותה. ראובת אומרת: מה נסגר אתכן בנות, ודפנה האדמונית מתקנת אותה: נשים, ראובת. נשים.
התקשרתי אחרי שעה. לא כדי לספר לה, כבר יצא לי כל החשק. רק רציתי לשמור על עצמי מלהמשיך להיפגע. שאוכל להגיד לעצמי אפילו בחצי לב שהיא בוודאי היתה מתקשרת, זו רק אני שהקדמתי אותה.
מסוכן לי. את מסוכנת. אסור לי להיות פה. חמש דקות עם האשה הזאת והיא תלך אחריה כמו עכברוש אחרי החלילן מהמלין. וריקי גדולה. ועוד אין לה תינוק. ומה יגרום לה לחזור הביתה? איפה יש פה אוטובוסים? אני חייבת אוטובוס.
דפיקה על הדלת ופנינה בפתח. לבושה שמלת ג’לביה רחבה שיש בה רקמה צפופה בצוואר ולמטה במכפלת. אפשר לדמיין אותה ילדה קטנה במדבר רצה יחפה אחרי עז קטנה. ביד היא מחזיקה תיק קטן עם פייטים. לגמרי לא משתלב עם האוהל הבדואי שהיא לובשת.
ומחר, בנקודה כלשהי על הגלובוס, חצי מהנשמה שלה תחגוג. היא בזמן הזה תנסה להחזיר לעצמה שפיות ושעות שינה. רינה תשלח לה את ההודעה הקבועה. היא לא תענה. הבטיחה לעצמה לא להוסיף שום ערעור לחייה.
לעבודה הגעתי בזמן, ראשונה, כמו בכל יום. ציטרון מגיע לא הרבה אחרי. הייתי שקועה בקריאת המיילים החדשים כששמעתי את הקול שלו מעלי. תוכלי להיכנס אלי עכשו? איך שהוא אמר את המילים, מיד הבנתי שזו לא תהיה שיחה שבה יציע לי העלאה.
מה יש לאברכים לחפש בחוץ לארץ? שמעתי שפרסמו נופש חנוכה ביוון! יוון! מי שמע כדבר הזה. עוד רגע תגידו לי שיש נופש פסח במצרים. ברקוביץ הרים יד לספר לרב שיש ויעקבס חבט בו לפני שהרב הבחין. הרב פרידלר מתנגד לתרבות הפנאי. הוא יגיד לה לא ללכת ובא לציון גואל.
הצטרף לניוזלטר שלנו:
הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’