תכף היא תשמע את החיוך בקול. את ה’רננה!’ היוצא מגדרו. רק שהיא לא תתפרץ בבכי בטלפון. למה לא התקשרה קודם? היתה צריכה להתקשר מזמן. אולי היתה למורה מטי איזו עצה בשבילה.
הלב שלי מתעקש לרחם על נתי. כשאני נזכרת במילים שעורכת הדין שלו כתבה, אני רואה מולי את פניו החיוורות, את המלמול הלחוץ שלו כשקרא את המכתב של עורך דין אמזלג. אני מנסה לדחוק את המילים המשתלחות כלפי, כלפי הדרישות הלא הוגנות שלי, ההתנהגות שלי. אני מתאמצת לא להיזכר בכל נבואות הזעם שהיא תיארה שם.
לא היה לה שמץ כח להגן על עצמה. על איזה חינוך בכלל הוא מדבר. בא מאוחר בלילה וזורק עליהם את כל החינוך שלו בבת אחת. אין לו מושג מה קורה אתם. רק הבית דפוס הדפוק הזה בראש שלו. מה היא עושה פה. מה היא עושה פה בכלל. כל מה שהיא עושה מחרבים לה.
“את לא תהיי סחטנית אף פעם, ליבי,” הקול של נתי מנסה להרגיע. “את הבן אדם הכי הוגן שפגשתי בחיים שלי. אבל היא צודקת שאי אפשר לדעת שום דבר על אף אחד מראש. תהליכי הארכת נישואין יכולים להשפיע על אנשים בכל מיני צורות.”
פתאום עלה צלצול מתוך התיק שלה. מנגינה של משהו. לקח לה זמן להבין שזה הטלפון שלה. שהמנגינה הזו היא צליל של שיחה ולא איזה נגן שהחליט לשמח את עצמו. מי יכול להתקשר אליה? חרדה אחזה בה. הילדים היו ערים וההורים שלה היו בחדר הקדמי. היא תצטרך ללכת מהר לחדר. רק שלא ישאלו שאלות.
“הטיפול הצליח,” אני עונה לו. מתחשק לי להמשיך ולומר שטיפול הצליח אבל החולה מת, אבל הוא לא יצליח להבין את הבדיחה. זאת לא בדיחה בעצם, לפחות מבחינת אמא. “הטיפול הצליח, אבל החלטנו שאנחנו רוצים להמשיך להיות נשואים.”
רק כשירדה מהאוטובוס בתחנה מרכזית הרשתה לעצמה להודות בכך. זה לא היה רק תבוסה. משהו בה טיפ טיפה בירך על האירועים האחרונים. היא היתה פגועה ומרירה מקיר לקיר, אבל באיזו פינה צדדית היתה שמחה קלה על שלהורים שלה היה מספיק אכפת ממנה כדי לצאת מהכלים.
“שיהיה ברור שאני איתך,” אמא הסכימה איתי. “בזמני לא היו כל השטויות האלה. אבל הדור של היום, יש לו המון רומנטיקה בראש. מצד שני, מה אני אגיד. יש לכם חמש-שש שנים ביחד? תנצלו אותם. זה זמן שלא חוזר אחר כך. קצת פוצי-מוצי לא הפריעו לאף אחד לגדול.”
והיא לא שאלה את עצמה מה פתאום אתי הזאת רוצה עכשו שהיא תבוא אליה. ולמה שאשה נשואה תרצה שנערה בת שש עשרה תהיה אתה בקשר. אחר כך נפל לה האסימון. מישהו שלח אותה. אולי מהסמינר, אולי ההורים שלה עצמה.
הצטרף לניוזלטר שלנו:
הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’