אתה לא חושב שאני צריכה שינוי? היא שואלת ולא מחכה לתשובה. העיניים שלה חצי עצומות והיא מדברת לאט. אולי גם לך מתחשק שינוי? מה אתה אומר שלמה? אולי נלך ללמוד משהו ביחד? אני מאמינה שהשם שלח לכאן את ברונר כדי לתת לנו סימן.
היא רוצה להגיד ‘רגע’. לענות לו. לבקש הבהרות. לשאול האם הוא חשב שהשיחות עם אמא שלה ‘יעשו טוב לבית שלהם’. אבל הוא כבר הלך וזה כל כך מרגיז אותה. אומר והולך. נמלט סדרתי מזירות ויכוח.
רחלי נואמת במרץ. עוד רגע יגיעו אליה ואין לה מה לומר. המשימות שלה מוזנחות ושום דבר לא זז. היא לא יודעת אם העייפות מביאה אותה לידי שעמום או להפך. למעשה אין לה מה לחדש.
היא צועקת לשלמה שיעזור לה, אבל הוא הלך לכולל ערב ולא יכול לשמוע אותה משם. היא יודעת שזה אבוד לה. אם הספינה תגיע לבלגיה היא לעולם לא תחזור, והילדות שלה יהיו יתומות.
שלמה קם מיד. אם היא מדקלמת שורה שהביטוי ‘כל אישה צריכה’ מופיע בה, היא שיכורה. אפילו הוא יודע את זה. היא מתעבת שירי הוראות והנחיות. לא מספיק מחויבויות וייסורי מצפון יש לי שאני צריכה עוד מעמסה על הראש? מה זה האינפלציה הזאת בשירי כל אישה צריכה?
הוא השתבלל אל הספה בסלון ואחר כך הילדות הגיעו. ובערב היא סיפרה לו בשתי מילים על אופי והוא אמר שהוא מבין אבל היא בטח מבינה שלעבור כרגע זו לא אופציה, והיא לא הבינה למה לא והם שוב רבו ומאז הם שותקים.
אחר כך היא עונה לרחלי. זו כמעט צועקת עליה: איפה את? השתגעת? אני כמעט מתה פה מדאגה. ומרכוס מטפס על הקירות מעצבים שאת לא פה. את חולה? את לא חולה? אז תטיסי את עצמך לפה לישיבת סטטוס.
היא מהנהנת. מוזר. בהחלט מוזר. ומה שעוד יותר מוזר שבמקום להפעיל את מנגנון האנטיפתיה שכה עמלתי לטפח ולשלח אותך לדרכך, אני מבררת איתך איך את שותה את הקפה שלך.
בעיקרון אני שותה נטול על סויה אבל אני לא פנאטית. תכיני לי כמו שאת מכינה לך. היא מכינה לשתיהן נטול על סויה. הן שותות בדממה.
היא תחכה עד שהיא תתרחק מהבניין ואחר כך תצא. רואה אותה מהחלון. לבושה יפה. מגפיים שהיתה קונה. יש לה מספיק מגפיים. אבל מגפיים לא קונים רק כשצריך. היא שמחה שהחורף מגיע. שלמה לא מבין למה היא צריכה כל כך הרבה נעליים. מה את, מרבה רגליים? יש לך רק זוג רגליים אחד. לכי תסבירי את העניין למישהו שאומר משפט כזה.
הצטרף לניוזלטר שלנו:
הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’