אז זה הכל? זה מה שהיה חסר לה – כמה פריטי ביגוד ותסרוקת? היא נראתה כמו איזה דמות מצוירת בספר צביעה דהוי שפתאום יצאה מן הדפים וקיבלה חיים ונוכחות. כל הדיבורים על שהכל חיצוניות ושהעיקר מה שאדם מקרין איבדו בבת אחת את התיקוף שלהם. היא לא יכלה להקרין כלום כשהרגישה סמרטוטית ועלובה. בגדים זה כן חשוב. עכשו היא ידעה את זה מאד.
“טוב, אני אשלח לך אותן למייל?” אמא שואלת בפרץ של מרץ. “יש כאן משרה של ספרנית בספרייה התורנית לידכם ועוד אחת של מנהלת מעון. אני יודעת שזה נשמע לך לא קשור, אבל זה ניהול וזה כסף וניסיון. ויש גם עוד שתי משרות של מזכירות ואחת בהדרכת תיירים במנהרות הכותל או משהו כזה.”
מבולבלת, מסרים כפולים, אשה טובה עושה רצון בעלה, מה זה להיות אשה טובה?
הרצון שלו לפעמים לא הגיוני, לא מציאותי. ולפעמים לא רוצה בכלל, כלום, גם לא לחיות.
ואני רוצה. לחיות. לא מכירה משהו אחר.
היא לא התכוונה שזה מה שפליאה תעשה. שהיא תסגור את החנות באמצע הבוקר. אבל זה בדיוק מה שהיא עשתה. היא הקשיבה לשתיים וחצי מילים שהיא אמרה, ואז חבטה את המפתחות של החנות בדלפק ואמרה, בואי.
שׁוּלִי רַנְד שָׁאַל הַבֹּקֶר
הֲלֹא תִּשְׁמַע אֶת יְתוֹמֶיךָ
וְהוּא בָּכָה, צָעַק, דָּרַשׁ שֶׁכְּבָר תִּתְרַצֶּה.
אני עומדת ליד הביצה לבדי. הסלע עם העובש עליו מואר באור יום. מעולם לא ראיתי אותו כך, כי לא יצא לנו ללכת לשם שוב. הביצה לרגלי מבעבעת בצבע ירוק חולני, למרות שעולה ממנה ריח עובש מתוק. במרכז הביצה ניצב עלה גדול, ועליו יושב בתנוחה חסרת סבלנות צפרדע גדול במיוחד.
בארבע וחצי תהיתי אם הדבר הנכון היה פשוט ללכת ולדפוק על הדלת של שושי. ריקי יכולה לשמור בינתיים על הילדים. אבל לא יכולתי לעשות את זה לציפי. היא לא עדכנה כנראה את החברה שלה במרד נגדי, ולא הגיע לה עונש מביך כזה.
מצחיק, פעם היא חשבה שמאה שקל לעליונית זה סכום עצום. המושגים שלה נעצרו בחמישים שקל גג. אבל זו היתה סחורה של השוק של יום רביעי. היא כבר הספיקה לרכוש הבנה באיכות של בגדים. בהלכות כביסה. בצפיפות של אריגים.
אֲנִי לֹא מַצְלִיחָה לִקְרֹא בַּבֹּקֶר
בְּשִׁמְךָ
הַמִּתְחַלֵּף מִשָּׁעָה לְשָׁעָה,
מֵעִיר לְעִיר,
מִמִּשְׁפָּחָה לְמִשְׁפָּחָה.
הצטרף לניוזלטר שלנו:
הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’