בין הזמנים

בארבע וחצי תהיתי אם הדבר הנכון היה פשוט ללכת ולדפוק על הדלת של שושי. ריקי יכולה לשמור בינתיים על הילדים. אבל לא יכולתי לעשות את זה לציפי. היא לא עדכנה כנראה את החברה שלה במרד נגדי, ולא הגיע לה עונש מביך כזה.

מצחיק, פעם היא חשבה שמאה שקל לעליונית זה סכום עצום. המושגים שלה נעצרו בחמישים שקל גג. אבל זו היתה סחורה של השוק של יום רביעי. היא כבר הספיקה לרכוש הבנה באיכות של בגדים. בהלכות כביסה. בצפיפות של אריגים.

אֲנִי לֹא מַצְלִיחָה לִקְרֹא בַּבֹּקֶר


בְּשִׁמְךָ


הַמִּתְחַלֵּף מִשָּׁעָה לְשָׁעָה,


מֵעִיר לְעִיר,


מִמִּשְׁפָּחָה לְמִשְׁפָּחָה.

“אתה כבר כמה שבועות מסתובב פה כאילו אין לך ברירה ולכן אתה גר פה, או שאין לך כסף לגור במקום אחר. ואני מנסה כל הזמן להראות לך כמה נעים כאן, להסב את תשומת לבך לרגעים נעימים. אני מנסה להסביר לך שטוב לנו, ואתה פשוט ממשיך, מדלג על זה ועובר הלאה!”

לא, היא לא צריכה לפחד. היא יכולה להיות אחראית לעצמה. היא תעבוד בבקרים ותדאג לעצמה. היא לא מאמינה לחרוזי הילדות שהבטיחו שאם תלך לשם יאכל אותך זאב האאאם. שום זאבים לא יבואו. אבל לא כל האנשים טובים. ואולי זה מסוכן מדי ללכת החוצה.

אני מנתקת ומכניסה את הטלפון לתיק שלי. אם נתי לא מוכן לבוא ולדבר איתי, אני אשב עם חברה ויהיה לי נחמד. לא, זאת לא תלות, מה פתאום. אני ממש מרגישה איך אני עצמאית יותר כשאני מוצאת בחברה תרופה למצב הרוח הרע שלי בגלל בעלי. ואולי אני צריכה חברות נוספות, כדי שבאמת לא אהיה תלותית באחת, ואם שירה תאכזב אותי אוכל להתקשר למישהי אחרת.

את לא יכולה להאזין למוסיקה כשבעלך האבירי מתנדב להסיע אותך כדי לגנוב כמה דקות נוספות של ביחד. לא הוגן לסגור את האוזניים והחושים כשהבעל המקסים שלך משתוקק לחלוק איתך מה עבר עליו היום. אין לך זכות לעצום עיניים בערב ולהתחבא בצלילים, כשאת אישה צעירה שאמורה לפטפט ולהגיב לבעלך שקורא לך.

רק זה חסר לה שעכשו גם ידעו שהיא הולכת ליועצת. המסמר האחרון בארון הקבורה שלה. מי הולכת ליועצת? רק מי שמופרעת או בעייתית. ללכת ליועצת זה כמו להסתובב בסמינר עם שלט על הגב ‘אני דפוקה’.

“אז תוותרי,” הוא מתקצף פתאום. “לכי להיות שוב מזכירה בכמה שקלים לחודש, ונבקש מההורים שלנו הלוואות. בכלל, אפשר לגלגל בין ארבעתם. בחודש הבא אני אבקש מאמא שלי הלוואה של אלפיים חמש מאות כדי להחזיר לאבא שלך, ועוד קצת לחיות, ואחר כך מאבא שלי שלושת אלפים וחצי כדי להחזיר לאמא שלי ולחיות, ואת תבקשי מאמא שלך ארבעת אלפים וחצי כדי להחזיר וחוזר חלילה.”