ואז ליבי קמה ושואלת אותה למה היא ערה, והיא אומרת שבגלל שהיא חולמת חלומות בהקיץ, וליבי שואלת מה זה בהקיץ ואם זה כיף, ואז יוצאת מהשק שלה ומתיישבת קרוב קרוב מחבקת רגליים. והיא אומרת לליבי שלחלום זה כיף כי אז יש שם מה שרק רוצים. ואז ליבי מתקרבת עוד קצת, והיא אומרת לליבי: אבל לקום זה לא כיף, בכלל בכלל לא.
ושי מתעצבן ואומר שכן, היא יכולה ללכת, אבל שלא תחזור. והיא אומרת שבסדר. ופונה להתארגן לצאת תוך כדי הצעקות, היא צריכה להיות עוד חצי שעה בחממה יהודית כי הבטיחה לקרויזר שתצטרף לטיול והיא לא יכולה לחזור בה.
הן יוצאות החוצה ושירלי מסתכלת על מזג האויר, תראו איזה יופי. היא נעמדת ושואפת אל תוכה ומסתובבת סיבוב שמפריח את החצאית שלה. קדה קידה וצוחקת. קומי גם את, היא מושיטה לה יד. תראי איזה עולם יפה יש לנו, איזה שמש, איזה שמים ואיזה רכבים.
מה שיש לך, לא טוב. אמרו לה. ולא משנה מי אמר, תמיד היה מתנדב. גם לך אין כלום, הם בעצם אמרו במילים אחרות, אז מה זה משנה שגם לו אין כלום. ובאמת מה זה משנה. כי ביחד הם היו גם כן כלום.
ועדיין היתה הולכת לחוף, מוצאת לעצמה פינה שקטה ובונה מגדלים בחול וחושבת על הדירה שלה שעומדת ריקה, חושבת על דירה שניה שמחכה. חושבת על מי שיכולה היתה להתחתן עם תלמיד חכם בזכותן, יכולה היתה לחתן בת עם תלמיד חכם. ואז מפרקת את המגדלים
יום הולדת לשירלי, לרגע היא נתנה לעצמה ליהנות מהמחשבה על כך. אירוע מעניין, למה לא. וצבעוני. או אדום. אל תשכחי מתנה, שירלי מזכירה לה. אני מקפידה על זה מאוד, בלי מתנה אין כניסה לאירוע.
קרויזר לא מבין מה הבעיה. כל אחד צריך לעשות מה שצריך, ואם את יכולה לעשות את זה, לא מבין מה הסיפור. אז היה שם חור, ותקעתי אותך, אני בטוח שהסתדרת. והיא אומרת שלא היה לה מושג מה לומר להן, ולא יודעת מה לומר פעם הבאה. והוא נובח שמה, את לא יהודיה? רק המרצים? את משובצת לשעה הזו בצורה קבועה כל שבוע. אומר והולך.
והיא עייפה, נורא, נכנסת הביתה והולכת לישון. מתעלמת מההודעות של שי שנכנסות בזו אחר זו, גם מהשאלות ששירלי שולחת לה כל שניה וממירי שנשארה לבד במערכה. הולכת לישון.
אבל אולי אם הקדוש ברוך הוא לא נתן לה יותר אז כנראה זה התפקיד שלה בעולם. להיות מארגנת טכנית של שבתות של חממה יהודית. מעניין מה שי ואורי היו אומרים על זה.
הצטרף לניוזלטר שלנו:
הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’