מה זה? אמרו לו להתנהג כמו מדוכא כדי שאני אצטרך לעשות הכל לבד? אני מסתכלת עליו מפתח המטבח, הוא כאילו לא רואה אותי. אולי הוא אחוז שרעפים. תמיד כששמעתי את הביטוי הזה דמיינתי מישהו שנלכד בסבך של קורי עכביש, שמשתרכים על ראשו כמו שיער שיבה ויוצרים לו זקן לבן פרוע.
חזקי אומר שעל עצים ואבנים, באמת. היא מסכימה איתו, מי לא יסכים עם כזו אמירה בכזה מצב? אבל עצים ואבנים היא גם יודעת להגיד בעצמה לעצמה, ואיכשהו זה לא מצליח להרגיע אותה. היא מרגישה ממש דפקטית שהמח שלה נתקע על עגלה. אז היא פותחת את המייל להשיח את הדעת ואולי למצוא עוד בחידות מטופשות להעביר ולקבל ולהעביר, ולנסות לשפר את המצב רוח, ואולי גם להצליח לרגע.
לא היה לה שום דבר מענין לספר. הם לא מקלפים עגבניות ולא אוכלים את המצות בתוך שקית, ולא מכינים לבד קמח תפוחי אדמה. שום חומרה שתוציא אותה צדיקה. כאן בירושלים גילתה כמה הם משפחה פשוטה.
הַפַּחַד תּוֹפֵס בְּלֵילוֹת מִלְחָמָה
כִּבְקֶרֶשׁ חַיָּיו:
רַעַם מִתְגַּלְגֵּל אַחַר הַבָּרָק הוּא
לַהַט חֶרֶב חַדָּה הַמִּתְהַפֶּכֶת
הבוקר רק קצת יותר טוב, כי יש שמש ואור, ואי אפשר להיות באמת עצובים או מתוסכלים. גם יש לי יותר כוח, בכל זאת ישנתי אחת עשרה שעות תמימות. אבל כשאני נזכרת שהיום יש שוב הפחתת תלות, אני נסוגה אחור. אנחנו מטפלים בילדים בשתיקה, והם כנראה מבינים משהו כי הם דווקא ילדים טובים מאוד. גם בדרך אנחנו שותקים.
חמישה שלבים לאבל, טוען המודל של קובלר-רוס. במוצאי שבת, ארבעה מתוכם נמסים ביחד, מטביעים אותנו בעיסה אפוקליפטית, תחושה שהפכנו לסטטיסטים בסרט אימה ביזארי.
אסור לחשוב ככה. כאילו שהיא מבינה יותר מהקדוש ברוך הוא. מה זה אומר עליה, אם דבר כזה שטותי כמו תיק מפיל אותה? אסור להתבטא ככה. כל מה שה’ עושה הוא נכון. על אבא לא שואלים שאלות. הכל הוא עושה לטובה.
כאילו אמרתי איזה משפט קסם. נתי מחוויר, פוסע מעט אחורה. “בסדר, בסדר,” הוא אומר בטון אחר לגמרי, “מה כבר אמרתי. בסך הכל, נראה לי לא לעניין שאת תקחי את הכל עליך. וצריך כסף לבית הזה.”
הצטרף לניוזלטר שלנו:
הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’