קיץ ארוך מדי – פרק נ”ו
הראש שלה קצת הסתחרר, לרגע הניחה את ראשה על דופן התחנה ועצמה את עיניה. פתאום לא היה אכפת לה כלום. מחר היא צריכה לקום מוקדם, אבל זה היה התפקיד של מי שהיא היתה מבחוץ. מי שהיא היתה מבפנים, באמת, ישבה כאן והשקיפה על הרחוב, סופגת לתוכה את קולות הלילה. צעדים רחוקים, אנחות של תנשמות. והיה לה טוב. מהלב נשר לה משא של טון.