קיץ ארוך מידי

וסבא שאל, אתם הולכים הרבה אל סבא שלך? והיא אמרה, כן, כל שבת. וגם באמצע השבוע. וסבתא נאנחה מסיבה לא ברורה ואמרה, כל הכבוד לאבא שלך שהוא ככה מטפל באבא שלו.

געגועים נוראים לסבא וסבתא הציפו אותה. כאילו נקטפה מן האדמה שצמחה בה, אבל שאריות לחלוחית עדיין זרמו בעורקיה והיא לא הרגישה מנותקת, ורק אחרי זמן עלי הכותרת שלה התחילו לנבול והצימאון הכה בה. והיא לא הבינה למה עכשו. למה פתאום.

אני עובדת!! היא צרחה, בקול איום ונורא שלא ידעה שקבור בה. אני עובדת! אני עובדת כי אתה לא נותן לי גרוש! כי אני נראית כמו קבצנית! כי לפעמים נגמר לי הערך צבור ואין לי לשלם באוטובוס! כי אני צריכה דברים ואתה כל הזמן אומר לי לא!

אבל גיטי כבר לא היתה שם, לא טרחה לחכות לשמוע את כתב ההגנה על החברה המקולקלת שלה. המשיכה אל החבורה שלה, וחלקה אתן כמה מילים, והן סובבו את הראש אינסטינקטיבית לעבר רננה, וכשראו שהבחינה בהן הפנו מיד את הראש חזרה.

לא, זה לא לאכול בשוק. היא יושבת עם חברה ליד שלחן של מזנון. וחוץ מזה, מה ההבדל בין לשתות אייס קפה בקשית לבין ללגום מים מבקבוק? היא פשוט לא מכירה את החויה הזו. אף פעם לא היו לה חברות לשבת אתן ולחלוק אייס קפה.

חבל שהיא לא לומדת אתה באותה כיתה. זה היה משנה את המצב שלה לגמרי. איך היתה רוצה שיראו אותן יחד. שיעברו בנות מהכיתה שלה ויראו שיש לה חברה. ולא סתם חברה, אלא מישהי כמו פליאה, שגדולה עליה בכמה מספרים.

מה היא תגיד בבית? תצטרך להמציא שבקיץ הן מסיימות בשישי יותר מאוחר. ושמרכז העיר היה פקוק. ערמות של שקרים. כל שקר גורר עוד עשרה שצריכים לחפות עליו. שרק תחזיק ראש ולא תשכח את כל ההמצאות שלה. שלא תילכד בעצמה בקורי העכביש שהיא טווה.

מה הפליאה הזו רואה שהוא יותר מוצא חן בעיניה מהבנות האחרות? אולי רק שהיא לא סנובית. ולא עושה סיבובים על הכרטיס של אבא. מה יש לה להיות סנובית? דלה גאה. והכרטיס של אבא שלה… הוא חסום כבר מזמן.

היא הולכת בעקבות הבחורה בצייתנות. זה לא סיפור גדול, אולי אפילו יהיה נחמד. זו לא עבודה קשה. לא כמו ניקיון או להוציא כלבים לטיול. היא אפילו כבר מחכה שיבואו קונות והיא תפגין את כישורי המכירה שלה.