סיפורים קצרים

העיר חסרת המוצא

אבי היה נכנס לחדרי אותה שעה ומספר לי על ימים קדומים ועל הרפתקאות שמילאו אותם. קולו העמוק היה מבריח את כל יצורי הביעותים. משום מה, בילדותך, אינך תר אחר עובדות חדשות בדווקא והַצִּמָּאוֹן המפוקפק לידע-לשם-ידע עוד אינו פוקד על שאלותיך.

המשך קריאה

למסור ד"ש לאנושות

כשאנחנו במרחק של כחמישה קילומטרים מהכפר המדובר נותנים לנו מצנח ודורשים מאתנו לקפוץ. הבעת ההפתעה של כל החבר'ה מוכיחה שאף אחד מאתנו לא ידע על הפרט הקטן הזה. גם אני ואשתי קצת מבועתים אבל אנחנו מתגברים על התדהמה, נושמים עמוק, מתחברים למצנח וקופצים. זו היתה חווית הפרידה שלי מהאנושות לשנה הקרובה.

המשך קריאה

האנשים הלא נכונים

פעם היא נפגשה עם בחור כזה, אחד שלא מראה נכונות ליותר משלוש מילים ברצף. מין פגישה ששותים בה הרבה ומהנהנים עד שחוזרים הביתה עם צוואר נקוע, והיא מדברת ומדברת רק כדי למלא את השקט. וכל פעם מחדש מבטיחה לעצמה שעכשו היא תשתוק עד שהוא ידבר, גם אם ייקח שלוש דקות, ובסוף נשברת, כי תמיד היא נשברת מרגעי שקט מביכים.

המשך קריאה

סטטוס קוו

אני נעמדת עם התג המזהה שעלי ליד רולאפ המכריז שזהו טקס מצטיינים, אבא מצלם אותי ואני מחייכת. הצלם נחפז אלינו.
"רוצים להצטלם?"
אני מחייכת אליו. "התמונה תתפרסם במקום כלשהו?"
"בפייסבוק," הוא עונה, מכוון את העדשה.
"לא תודה," אני יוצאת לו מהפוקוס, "אף אחד מהקהילה שלי לא יודע שאני לומדת פה. לא רוצה שיראו את התמונה."

המשך קריאה

חלומות תכולים

אחר כך כשנולד השני שמחתי מאוד כששוב זכיתי בבן. כמה טוב יהיה להם, אחים קרובים בגיל הם מתנה נהדרת לחיים. הצמד הזה גדל מול עיני, באמת חברים נהדרים למשחקים ולמריבות סוערות.
והנה, כמעט בלי לשים לב נוספו להם עוד שלושה לצוות, חבורת בנים מדהימה שכזאת.
מסביב אני שומעת הערות חצי מבודחות, "זהו? ננעלתם על בנים?"

המשך קריאה

מילים

צלילים נשפכים אל אוזניה. שש ועשרים. שכחה לכבות אתמול את השעון המעורר. לשבועיים הקרובים אין לה צורך בו. לשם מה להתעורר כה מוקדם? היום כבר לא צריכה להספיק לתפוס את האוטובוס. איזו תחושה מוזרה לפתוח אריזה ריקה של יום. אף הפתעה אינה מחכה לה בפנים.


גם ישראל קם, זו שעתו הרגילה לפגוש את הבוקר והוא לא משנה אותה. מרסק אבוקדו לצלחת. "את רוצה גם?" מברר. שוב הנימוס נתקע ביניהם. "לא תודה, עוד לא רעבה," היא ממלמלת. תודה. בבקשה. סליחה. כל כך הרבה כלום רוחש סביבם.

המשך קריאה

חנות הספרים של ננסי

כך נשארה להן החנות של ננסי, שהיו מעדיפות כנראה בכל מקרה. הספרים היו יד שניה ועלותם נמוכה, וננסי הרחומה אפשרה לא פעם ללקוחות להחליף ספרים ישנים שמאסו בהם בספרים שביקשו לקנות. ננסי גם לא ציפתה מכל מבקר בחנות שירכוש ספרים. יכולת לשבת ולקרוא, לדפדף כאוות נפשך, או אפילו רק לשאוף עמוקות ולהריח את הספרים שכיסו כל סנטימטר מהקירות, מהמרצפות העקומות ועד התקרה שמזמן לא סוידה.

המשך קריאה

רישומון בידוד

כולנו מחווטים אותו הדבר בצלם הפלא הגדול, והרבה מתוך טבענו האנושי, ובכלל זה גם הקושי להבין שאכן יש דרמה, נשתנו סדרי חיים, הידיעה שהכל שונה עכשו לא מחליקה בקלות בגרון לאף אחד. הבנה שכזו מאירה כמה וכמה דברים.
צלילי קלטת שירי ילדים מתנגנת בבית, "אשרי יושבי ביתך". הילדות שרות עם אמא שלהן ומוחאות כף.

המשך קריאה

סולם יעקב

בין "אבינו מלכנו" אחד למשנהו, עיני האשה שלידה מודדות אותה מכף רגל ועד ראש בסקירה אטית ומדוקדקת מבעד למשקפיה. למה לא לבשה את שמלת החג החדשה? למה שוב בסוודר הלבן וחצאית הקטיפה השחורה? לא מתאימה, לעולם לא מתאימה. לכי לשטוף ידיים, וחזרי למקום. מסתכלים, מסתכלים בה. שורת עיניים בוחנות ומדקדקות בה. עם כל מבט היא עולה במחשבה לפניהן: האם טובה היא אם לאו, האם שומרת, מחונכת, מתפללת יפה ולעולם איננה נוגעת בשרשי השיער.

המשך קריאה
דילוג לתוכן