סיפורים קצרים

ראיתי אותי מאחורי המילים. האשה הזו יכלה להיות אני. ראיתי אותה כותבת בשעה שאף אחד לא יכול לראות, מקווה שמישהו יקרא. שמישהו יבין ויתקף. קוויתי שכפי שחוויתי אני, גם התשובה שלי תעשה לה סדר. שתתן כמה קווי אור בחשכה.

ביום שישי כל הפינות הופכות לחדרים והחדרים הופכים להמון פינות. במילים אלו אני מנסה להסביר את הבלגן שמסתחרר בחלל. קבוצות וזוגות מפוזרים בבית. כל המשפחה מתארחת אצלנו בחג. כולם כולל כולם, וזה אומר שהחדרים מלאים עד אפס מקום. החדר שלי מחוץ לתחום, תודות להבנה של אבא ואמא.

לא היה לי מושג על מה שוחח איתם אבא שלי בפגישה הזאת. האם הוא בחן אותם בלימוד? התעניין בהשקפות שלהם? התקיל אותם בשאלות מחשבה?
כל שידעתי היה שאבא תמיד חזר עם הבעה ספקנית ולא נלהבת, ושהבחורים הורידו.
תמיד. הם צלחו איתי שלוש פגישות טובות מאד, אבל לא שרדו פגישה אחת עם אבא שלי.

עמדתי לחגוג את פורים רווקה. שוב. בשנה שעברה היו לי תקוות שפורים הבא יהיה אחר, אבל שמחתי כל כך לראות שזירת השידוכים לא הרסה אותי לגמרי, ובשום מחיר אני לא מוותרת על העקרונות שלי כדי לבוא כלה לחג. קרה כשהייתי בת חמש. הספקתי לגדול מאז.

יהודים חרדים הצטיירו בעיני רוסים כעב”מים, ועם זאת היו ביניהם מעט יהודים מאוקראינה, גליציה ובלארוס, בעלי זיקה ליהדות המתוקה של צ’ולנט וקוגל, והם קצת נמשכו אלינו.

אני צריכה להודות לבינה על האירוח המלכותי. אני צריכה גם להודות לה על החולצות המפונפנות של דניאל שהולכות לתפוס לי מקום יקר במדף. בינה נותנת לי, אני צריכה לומר תודה, גם אם אני לא רוצה. ככה מתנהגת אישה מנומסת שחינכו אותה היטב.

זה היה הרגע הזה, אותו דמיינתי במשך שנים. איך אעמוד מול יקותיאל שווימר, אספר לו מה עשה לי ואגרום לו לבקש ממני סליחה. לא ידעתי בוודאות מה אעשה עם הסליחה הזו או איך היא תעזור לי, אבל הייתי נחוש בדעתי להשיג אותה.

“אני אעשה שיעור או שניים, רק להרגיש איך זה לנסוע על אופנוע, זה כמו אקסטרים בחופש. תסתכלי על זה כמו בננות או אבובים בכינרת. צריך להרגיש איך זה בחיים, לפחות פעם אחת!”
היא עדיין שתקה.

ואז המליץ ד”ר יעקובוביץ שר’ יהודה לא יחדש את רשיון הנהיגה. מהירות התגובה וחדות המחשבה ירדו, ובכביש דרושה ערנות מוגברת. לא קל לאמא. מעתה היא גם בתפקיד הנהגת. ובאותו השבוע, במפגש של יום ראשון בערב, אמא מעלה לראשונה את הרעיון לעבור דירה.