קיץ ארוך מדי – פרק י”ח
הדבר הראשון שהקביל אותה היה הריח. ענן של ריח שהכה בפניה. תערובת של עובש ואשפה שכבר התחילה להיהפך לקומפוסט ואמוניה שעלתה בגל מן השירותים, כאילו איזה כלב משוגע סימן לעצמו טריטוריה. ולכל אלה נלווה עוד משהו שלא ידעה מהו.
הדבר הראשון שהקביל אותה היה הריח. ענן של ריח שהכה בפניה. תערובת של עובש ואשפה שכבר התחילה להיהפך לקומפוסט ואמוניה שעלתה בגל מן השירותים, כאילו איזה כלב משוגע סימן לעצמו טריטוריה. ולכל אלה נלווה עוד משהו שלא ידעה מהו.
“יש לך בעיות בשלום בית?” אמא נסערת. “אני לא מכירה אותך כך. וגם נתי לא היה נראה לי אף פעם כזה. אבל ליבי, את לא חייבת להסכים לזה, גם אם הוא לוחץ עליך. יש דרכים לטפל בבעיות, את לא חייבת להרוס לעצמך את החיים, אפילו אם מתברר פתאום שהוא תלותי.”
ואז כשיצאו מבית הכנסת, והן עמדו וחיכו לאבא ולבנים, ראתה את המודעה, על לוח המודעות בכניסה, לצד ההודעות על זמני התפילות ועל האזכרה לאשה המנוחה ע”ה, כאילו הוצמדה שם בשבילה, מנסה לתפוס את תשומת לבה: דרושה נערה לעזרה בעבודות הפסח.
“אמא,” אני אומרת פתאום, רוצה להצחיק אותה. “רות שאלה אותי היום אם אני בקטע של בייביסיטר. אמרתי לה שאני יותר בקטע של קופת העיר. לספר איזה סיפור בלהה על משפחה מרובת ילדים, שמונה במספר, שהאמא חלתה במחלה הנוראה, האבא מתרוצץ איתה בין רופאים, וכל העול נופל על הבכורה בת ה-15, כשהקטן בן חצי שנה בלבד!”
“תגידי ליבי, מה התוכניות שלך?” אמא ניגשת ישר ולעניין. “את רוצה לארגן בעצמך את מסיבת העצמאות? את רוצה שיארגנו לך? ומה התוכניות לאחר כך, רוצה שאגיע לעזור לך עם הילדים בשבועות הראשונים עד שתיכנסי לשגרה?”
היא יכולה לצאת מהבית כרגיל כאילו היא הולכת לסמינר, וללכת במקום זה למקום אחר. אולי תעשה את המסלול של פארק המסילה. תרד מתחנת הרכבת ועד מלחה ובחזרה, זה בטח ייקח לה את כל הבוקר. ואולי תשב בספריה. מזמן לא היתה בספריה. זה יהיה יותר מעניין מלשבת בכיתה.
“אני מנסה להבין משהו,” אחת השדכניות נעמדה מול הצלחת המרוקנת שלה ושילבה את זרועותיה מולנו. “ביקשו ממני במפורש להגיע הערב כדי לפגוש בחורה באווירה נחמדה של איחוד משפחתי, ועל הדרך להכיר גם את המשפחה כולה. אז מה זה הקרקס הזה פה?”
“באמת?” הוא מתכעס פתאום, “ואז תגידי שאני לא בסדר, אה? למה את לא רוצה להתגרש ממני, בכלל? אני כזה אדם גרוע, גם משאיר את הפיג’מה על הרצפה אחרי שנים שאת צריכה להתאמץ בשבילי, גם עובד עליך ואומר דברים אחרים ליועץ. גם,” הוא נעצר ונושם. “לא משנה. תתגרשי ודי, למה לך לבכות ממני כל הזמן?”
אבל אם אלה החוקים של המקום הזה, היא תלמד אותם. היא תעשה דיליט על כל מה שהיא ידעה. על ההרגלים, על הזכרונות. תהיה מרוכזת בלהכיר את העולם החדש. הגשרים נשרפו מאחוריה, והיא תצטרך ללמוד להתמקם במקום החדש בלי להביט לאחור.
הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’