
וְלֹא הָיָה אוֹר
מָה שֶׁחִכִּיתִי יָמִים רַבִּים
בְּפֶתַע הִתְקַיֵּם
וְלֹא הָיָה לוֹ שֵׁם וְלֹא הָיְתָה בּוֹ שִׂמְחָה
מָה שֶׁחִכִּיתִי יָמִים רַבִּים
בְּפֶתַע הִתְקַיֵּם
וְלֹא הָיָה לוֹ שֵׁם וְלֹא הָיְתָה בּוֹ שִׂמְחָה
“בוא נעשה סימולציה של פגישה,” הוא הופיע ערב אחד בחדר שלי. העפתי מבט מודאג בחבר החדר הצעיר ממני שישן עמוקות עם הכרית על ראשו.
והיא עדיין בוכה. ועדיין בחדר, והוא איכשהו שם, אתה. למרות שהשאירה אותו בסלון, בוחן את הלחי הרטובה. את הכרית. ואותה מגמגמת: אתה הורס לי. אתה עוד פעם הורס לי. עד מתי תהרוס לי.
מנקה הארובות הקטן חבט
את מברשתו המפויחת בתנועה נמרצת
כדי לנערה, וקינח את ידיו במכנסיו
המטולאים. נשורת של פיח צללה
אל תוך תלתלי הפלדה שלו
והתמידה אל תוך הזר האפרפר
שהסתמן סביב הסולם שעליו עמד.
עַד אֶתְמוֹל
עוֹד שָׁמַרְנוּ
עַל פַּךְ הַשֶּׁמֶן הַטָּהוֹר
בְּחֶרְדַּת אֱלֹקִים.
הָאֹמֶץ עֶלֶם הוּא
זָקוּף וְנָאֶה
לָבוּשׁ מֵיטַב הַמַּחְלָצוֹת שֶׁל
הַמַּחֲשָׁבָה וְשֶׁל הַמַּעֲשֶׂה.
הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’