בסוף החודש החמישי אבא התקשר אליה, צעק עליה. השתמש במילים קשות כמו ‘לא ראוי’ ו’הפקר’....
חָפְשִׁיָּה
אֵ-לִי,
אָרְכוּ לִי דּוֹרוֹת, בְּחַיָּי
עַד שֶׁנָּחַתְתִּי חֵרוּם
אֶל קְצֵה דַּעְתְּךָ.
תפריט
אֵ-לִי,
אָרְכוּ לִי דּוֹרוֹת, בְּחַיָּי
עַד שֶׁנָּחַתְתִּי חֵרוּם
אֶל קְצֵה דַּעְתְּךָ.
“אני מבינה,” אני אומרת לה. אני לא מבינה כלום. “התואר ‘מדריכה’ כאן הוא תחליף למילה ‘שוטרת’. תצאי עכשיו. תחזרי בזמן. תעשי תורנות. תפסיקי עם האלכוהול. אל תחתכי את עצמך. אל תרצי למות.”
אולי שלמה בסופו של דבר לא יחזור. היא תשאר לבד והוא לא ישלם מזונות ואין לה עבודה כי היא עזבה אותה ברוב טמטום והיא תדרדר למצוקה וישלחו לה קצינת מבחן הביתה או איך שלא קוראים לתפקיד הזה שלוקח ילדים מהבית.
כָּל כָּךְ הַרְבֵּה אֲנִי בָּרָאתִי בְּעוֹלָמִי.
אֲנִי הוֹלֶכֶת
אֲנִי בָּאָה
אֲנִי תּוֹרֶמֶת
הצטרף לניוזלטר שלנו:
הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’
