לָקוּם אֶל יוֹם שֶׁכְּבָר הָיָה אֶתְמוֹל
לָתֵת לוֹ גֵּו לָמוּד, כָּפוּף מֵעֹל
שָׂדֶה חָרוּשׁ שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת עַד קְצֵה הָרְשִׁימָה
מִתְחַדְּשׁוֹת לְאֵין קִצְבָּה, כְּמוֹ מַאֲזַן אֵימָה
אבי היה נכנס לחדרי אותה שעה ומספר לי על ימים קדומים ועל הרפתקאות שמילאו אותם. קולו העמוק היה מבריח את כל יצורי הביעותים. משום מה, בילדותך, אינך תר אחר עובדות חדשות בדווקא והַצִּמָּאוֹן המפוקפק לידע-לשם-ידע עוד אינו פוקד על שאלותיך.
היא מהנהנת. מוזר. בהחלט מוזר. ומה שעוד יותר מוזר שבמקום להפעיל את מנגנון האנטיפתיה שכה עמלתי לטפח ולשלח אותך לדרכך, אני מבררת איתך איך את שותה את הקפה שלך.
בעיקרון אני שותה נטול על סויה אבל אני לא פנאטית. תכיני לי כמו שאת מכינה לך. היא מכינה לשתיהן נטול על סויה. הן שותות בדממה.
עַל אֵם הַדֶּרֶךְ נִצָּבָה בְּלִי לֶכֶת
מַשְׁקִיפָה לְאָן תֵּלֵךְ, מֵאָן תָּבוֹא
עַל עָמְדָהּ הִיא נִצָּבָה עִם פַּת הַלֶּחֶם
לְצָמְתֵי חַיֶּיךָ לַחֲבֹר
וַתִּשְׁאַל אֶת נַפְשָׁהּ לָמוּת
לִבְרֹחַ לְקָצֵהוּ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַיְּקוּם
תַּחַת זֹאת חָלְצָה נַעֲלֶיהָ
וַתָּגֶל אֶת הָאֲבָנִים מֵעַל לִבָּהּ
אֲנִי חַיֶּבֶת שִׁנּוּי הִיא אוֹמֶרֶת,
וְנִצְמֶדֶת.
אֲנִי חַיֶּבֶת לַעֲזֹב,
הִיא מוֹסִיפָה
הצטרף לניוזלטר שלנו: