
הַסְּלִיחָה שֶׁלִּי
לַסְּלִיחָה שֶׁלִּי יֵשׁ טַעַם שֶׁל מַתֶּכֶת
וְלוּק שֶׁל חֲלֻדָּה
בַּסְּלִיחָה שֶׁלִּי הָעֲיֵפוּת מֻתֶּכֶת
הַכַּוָּנָה חַדָּה כְּמוֹ כְּתַב חִידָה
לַסְּלִיחָה שֶׁלִּי יֵשׁ טַעַם שֶׁל מַתֶּכֶת
וְלוּק שֶׁל חֲלֻדָּה
בַּסְּלִיחָה שֶׁלִּי הָעֲיֵפוּת מֻתֶּכֶת
הַכַּוָּנָה חַדָּה כְּמוֹ כְּתַב חִידָה
רוח קלילה נשבה והשיר של אביתר בנאי התנגן לי בראש. לרגע תהיתי אם יש לי סיכוי להינצל. ואיך יהיה לך סיכוי? הראש שלי אמר. את לא מרגישה, את לא מחוברת, לא משנה מה תתפללי הוא לא יאמין לך.
יש הערב חתונה של בת השדכנים שלנו. והפעם אני מארגנת את הילדים לבד. הנה, רונית, אני עושה את שיעורי הבית שלי באופן מושלם. נתי לא יעזור לי. בזמן שאני אתארגן עם הילדים בעצמי, הוא ישתה קפה, או יקרא עיתון, או יעשה כל מה שמתחשק לו. הוא יתארגן בעצמו, וכשאני אסיים נצא לדרך.
מִתְמַסֶּרֶת
לָאִישׁ שֶׁמִּמֶּנּוּ אַתְּ מְבַקֶּשֶׁת יֶלֶד
לֹא שׁוֹמֶטֶת חֲלוֹמֵךְ גַּם בְּבִגְדֵי אַלְמְנוּת
כְּפוּלִים
אַל תִּרְאֶה בִּי טְרֵנְד אוֹ גַּחֲמָה חוֹלֶפֶת
רְאֵה בִּי הַחַיִּים עַצְמָם
רְאֵה בִּי גְּאֻלָּה
מָה שֶׁחִכִּיתִי יָמִים רַבִּים
בְּפֶתַע הִתְקַיֵּם
וְלֹא הָיָה לוֹ שֵׁם וְלֹא הָיְתָה בּוֹ שִׂמְחָה
הרשמו עכשיו כדי לא להפסיד
אף גליון שבועי של ‘בין הזמנים’